הרשקוביץ נ' בן שושן ואח'

פסק דין

רקע עובדתי:

1.הנתבעים שכרו מהתובע חנות לצורך ניהול עיסקם באילת.

על פי הסכם השכירות, תקופת השכירות הייתה עד ליום 30.05.10 אולם למרות זאת הנתבעים פינו את החנות קודם לכן, ביום 31.12.09 כאשר לטענתם הפינוי נעשה בהסכמת התובע לקיצור תקופת השכירות ואילו התובע טוען שלא הייתה הסכמה מצדו.

זו עיקר המחלוקת בין הצדדים.

העדר יריבות:

2.הנתבעים טוענים להעדר יריבות בין התובע לנתבעים 1 ו – 3, הואיל והסכם השכירות נחתם בין התובע לנתבע 1 ביום 01.06.08, הוא הסתיים ביום 30.05.09 ואז הוארך בשנה נוספת עד ליום 30.05.10 אלא שהמסמך בו הוארכה תקופת השכירות שכותרתו "תוספת להסכם שכירות" נחתם על ידי נתבעת 2 בלבד ואילו הנתבע 3 חתם כערב על ההסכם המקורי בלבד ולא על התוספת להסכם השכירות.

3.בנקודה זו קיבלתי את טענת התובע כי מדובר בעסק משפחתי קטן ששלושת הנתבעים היו מודעים לו ומעורבים בו: הנתבעים 1 ו- 2 הינם בעל ואשה ונתבע 3 הוא אביה של נתבעת 2.

4.בעדותם בבית המשפט קושרים עצמם הנתבעים להסכם השכירות ואינם מאבחנים בין אחד לשני, כפי שעולה ממספר דוגמאות:

א. נתבע 1 נשאל על ידי באת כוחו מתי הוא פנה לתובע בבקשה לקצר את תקופת השכירות ומשיב שעשה כן לאחר שראה והבין שהוא מסתבך יותר ויותר וכי הבין מהתובע שהוא רשאי לעזוב ואינו צריך להביא שוכר חלופי (הוא ולא אשתו) כפי שעולה מהפרוטוקול בעמ' 6 שו' 8 ואילך.

גם בחקירתו הנגדית מאשר נתבע 1 כי הוא בעל העניין בכל הקשור לשכירות (עמ' 7 שו' 8 ואילך).

ב.גם נתבעת 2 נשאלת ע"י ב"כ אם נכון ש"פיניתם" את הנכס וכו', שוב "פיניתם" להבדיל מ"פינית "(עמ' 7 שו' 30).

ג.נתבע 3 מנסה להרחיק עצמו מכל נושא השכירות אולם הוא מאשר שחתם כערב על הסכם השכירות והוא סותר את עצמו כשטען שלא ידע כלל על הארכת השכירות ומצד שני הוא ידע שהשכירות נמשכת (עמ' 9 שו' 18 – 23).

5.מכל האמור שוכנעתי כי שלושת הנתבעים ידעו והסכימו להמשך השכירות ולפיכך הם חבים כלפי התובע יחד ולחוד, כפי שיוחלט בהמשך פסק דין זה.

קיצור תקופת השכירות:

6.אין מחלוקת שמועד הפינוי שנקבע בהסכם השכירות הינו 30.05.10 ואילו הנתבעים פינו את החנות 5 חודשים קודם לכן, ביום 31.12.09.

7.הנתבעים טוענים כאמור שסוכם בעל פה כנגד האמור בהסכם הכתוב, על קיצור תקופת השכירות. לפיכך מדובר במקרה של "הודאה והדחה" ונטל הראייה הינו על הנתבעים.

8.הנתבעים לא הרימו את הנטל ולא הצליחו להוכיח כי סוכם עם התובע על קיצור תקופת השכירות.

9.נתבע 1, בחקירתו הראשית, טוען כי הוא פנה לתובע ובקש לקצר את השכירות, אחרי שכבר היה חייב חודשיים וחצי שכירות והבין שהוא מסתבך יותר (פרוטוקול עמ' 6 שו' 8).

הנתבע טוען שהתובע אמר לו פשוט להשאיר את מפתח החנות אצל גב' בחנות שכנה ("שרה") ולעזוב את המקום, אחרי שיצבע החנות (שם).