הרשקו נ' או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ

פסק דין חלקי

1.התובע עבד אצל הנתבעת שהינה חברת שינוע בינלאומי, כנהג המבצע משלוחים, וזאת בתקופה מ-2.1.2000 ועד 18.5.2006.

בתביעתו טוען התובע, כי הוא זכאי בגין תקופה עבודה זו לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, לפדיון דמי הבראה, להחזרים בגין נסיעות ו/או אחזקת רכב בסכום שלא כומת, וכן לתוספת לשכרו המכונה "תוספת נהג זהיר", אותה לא קיבל בחלק מחודשי עבודתו.

2.בכתב התביעה טען התובע, כי לא קיבל גמול עבור עבודה בשעות נוספות, כפי שהיה צריך לקבל.

התובע טוען בכתב התביעה למסגרת עבודה קבועה, על פיה עבד מידי יום מהשעה 06:30 או 07:00 בבוקר ועד השעה 19:00, וזאת בימים א'-ה', ובימי שישי עבד, לטענתו, מהשעה 07:00 ועד השעה 15:00.

לטענתו, מסגרת שעות קבועה זו, משמעה כי עבד 68 שעות עבודה בשבוע.

התובע טען, כי קו החלוקה אשר לו שובץ, היה קו ארוך במיוחד ובו כ-50 עצירות.

התובע הסביר בכתב התביעה, כיצד פיקחה הנתבעת על עבודתו באמצעות בקרי איכות שהתקשרו ללקוחות לברר באיזו שעה הגיע התובע ללקוח ובאיזו שעה עזב, וכן באמצעות סריקת סורק של ברקוד שהיה מודבק לכל חבילה.

התובע ציין, כיצד בתחילת עבודתו קיבל גמול עבור עבודה בשעות נוספות. לטענתו, הגמול עבור שעות נוספות שולם לו עד חודש 10/2002, וגם זאת באופן חסר, אך החל מחודש 11/2002, הוא לא קיבל כלל גמול עבור שעות נוספות.

באשר לתוספת נהג זהיר, ציין התובע בכתב התביעה, כי מחודש 1/2000 ועד חודש 10/2002 קיבל תוספת נהג זהיר בסכומים שנעו בין 150 ₪ ל-300 ₪ לחודש, והחל מחודש 11/2002 לא קיבל תוספת זו.

באשר לנסיעות/אחזקת רכב טען התובע, כי התחשיב מחודש 2/2004 אינו ברור לו, וככל הנראה המדובר בגילום תקבול.

מכל מקום התובע, כאמור לעיל, לא כימת עילת תביעה זו.

באשר לדמי הבראה טען התובע, כי לא קיבל דמי הבראה עבור שנת עבודתו הראשונה, וכי כל התשלומים ששולמו לו לאחר מכן, קשורים לחובות עבור שנים קודמות.

3.הנתבעת בכתב הגנתה אישרה את תקופת עבודת התובע אצלה וביקשה לדחות על הסף, בשל התיישנות, כל עילת תביעה ו/או סעד המתייחסים לתקופה שעד 23.3.2003, וזאת מאחר ותביעת התובע לבית הדין הוגשה ביום 24.3.2010.

בנוסף לכך טענה הנתבעת, כי התובע הסתיר פרטים מהותיים באשר לתשלומים שקיבל.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובע, ולחילופין התשלומים ששולמו לו על פי מבנה השכר המוסכם, עולים בשיעור ניכר על שווי השעות הנוספות, להן היה זכאי לו היה החישוב מתבצע בהתאם להוראות החוק.

הנתבעת הדגישה, כי אופן מבנה השכר אצלה, כפי שנהוג לגבי כלל הנהגים המחלקים חבילות, ידוע לתובע מאז שנת 2002, ובמשך כל השנים לא העלה התובע טענה כלשהי באשר לשכרו.

עוד ובנוסף טענה הנתבעת, כי התובע המתין ארבע שנים לאחר מועד סיום עבודתו, ורק אז הגיש תביעתו.

לטענת הנתבעת בשנת 2002 שונתה שיטת תשלום השכר לשליחים, כך שבמקום גמול השעות נוספות קיבלו השליחים תוספת בגין נקודות, תוספת שלקחה בחשבון נקודות איסוף מעבר לבסיס שנקבע.

הנתבעת טענה, כי המרכיב המכונה "נקודות עודפות", הינו חליפו של המרכיב שהיווה גמול עבור עבודה בשעות נוספות.