הרשקו נ' קדוש ואח' - פסקדין

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.זוהי תביעת פינוי וסילוק יד של הנתבעים מהמושכר שבבעלות התובע, ואשר מורכב משתי חנויות צמודות הנמצאות ברח' כיכר הדר 48-49 טבריה (להלן: "המושכר" או "הנכס").

2.אין מחלוקת כי ביום 1.1.01 נחתם חוזה שכירות בין התובע לבין המנוח פנחס קדוש ז"ל (להלן: "המנוח") להשכרת המושכר למנוח בשכירות בלתי מוגנת לתקופה של שנה (להלן: "החוזה") מיום 1.6.01 ועד 1.6.02.

3.הסתיימה השנה, והמנוח נשאר במושכר מספר שנים בהסכמה, מבלי שיחודש החוזה בכתב, תוך הסכמה על דמי שכירות בסך 1,600 דולר.

4.לימים חלה המנוח במחלת סרטן, נותר מחזיק במושכר. התובע טוען כי המנוח פיגר בתשלום דמי השכירות לאחר מחלתו, אך הוא לא דרש את החוב עקב היכרותו עם המנוח ועקב מחלתו של המנוח.

5.בשנת 2007 נפטר המנוח, ונתבעת מס' 1 נשארה במושכר, וניהלה את המינימרקט שניהל בעלה המנוח במקום. העסק נרשם על שם בנה, נתבע מס' 2.

6.התובע טוען כי לאחר פטירתו של המנוח לא ראה שיש מקום להשארת נתבעת מס' 1 במושכר, ולא ראה את עצמו מחויב אליה היות ולא נחתם או נקשר ביניהם כל הסכם שכירות. לפיכך שלח התובע לנתבעת ביום 8.7.07 דרישת פינוי מהמושכר בכתב ב, בו הוא ציין כי הוא רואה בה כפולשת בנכס, דרש כי שני הנתבעים יפנו את הנכס, וכן דרש את תשלום החובות של המנוח על המושכר.

7.התובע טוען כי הנתבעים פיגרו תמיד בתשלום דמי השכירות, לא שילמו אותו במועד, או לא שילמו את כולו.

8.במסגרת תובענה זו עותר התובע לסעד של פינוי הנתבעים מהמושכר והחזרתו אליו פנוי, תוך שמירה על זכותו להגיש נגדם בעתיד תובענה כספית לתשלום החובות.

9.הנתבעים טוענים כי עובר לפטירתו של המנוח ניהל הוא במושכר מינימרקט ומשחקי מחשב, וסוכם עם התובע כי דמי השכירות יועמדו על סך 5,000 ₪ במוקם 1,600 דולר.

כמו כן טענו הנתבעים כי שלושה חודשים לאחר פטירת המנוח הגיע התובע לביתם של הנתבעים, שם סוכם איתו כי הנתבעים יישארו בנכס לתקופה נוספת של 5 שנים בדמי שכירות של 5,000 ₪ לחודש.

10.הנתבעים טענו עוד בהגנתם כי לא פיגרו בתשלום דמי השכירות, ועמדו בכל התשלומים, ונהגו להפקיד לחשבון התובע מדי חודש סך של 5,000 ₪.

11.התביעה הוגשה כתביעת פינוי בסדר דין מקוצר (טרם התיקון בתקנות סדר הדין האזרחי), הנתבעים כאמור הגישו בקשת רשות להתגונן, אליה צירפו תצהיריהם ותצהיר אחיו של המנוח, מר יעקב קדוש (להלן: "יעקב").

12.המצהירים נחקרו בדיון בפני כב' הרשם (כתוארו אז) אדריס נעמן, הגישו סיכומים, וכב' הרשם אדריס קיבל את הבקשה לרשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 10,000 ₪ על ידם.

13.הנתבעים איחרו בהפקדה דלעיל, ניתן נגדם פס"ד בהעדר, הגישו בקשה לבטלו, כב' הרשם חייב אותם בהפקדה נוספת של 10,000 ₪, הגישו בר"ע על החלטתו אשר נדונה בפניי, אני קבלתי את הבר"ע וביטלתי את החיוב הנוסף בסך של 10,000 ₪, ופסק הדין נגדם בוטל.

14.הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית, התובע הגיש תצהיר מטעמו, ואילו הנתבעים הסתמכו על התצהירים שצורפו לבקשה לרשות להתגונן.

15.העדים נחקרו בפניי וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. היה על ב"כ הנתבעים לצרף לסיכומיו רשימה של ההפקדות לתשלום דמי שכירות. בסיכומי ב"כ התובע נטען כי הרשימה לא התקבלה, בעוד שלסיכומי הנתבעים צורפה הרשימה ונטען לגביה שהיא נשלחה לב"כ התובע.

16.אין מחלוקת כי המושכר או הנכס הם בבעלות התובע. גם אין מחלוקת כי בין התובע לנתבעים לא קיים כל הסכם בכתב, ומשכך המצב הרי מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח שהם יושבים בנכס או במושכר על פי זכות חוזית שיש להם כלפי התובע.

חוזה בעל פה: