הרשעת תושב הרצליה בדקירת בן מיעוטים תוך דחיית טענה לאי-שפיות

כללי: כתב האישום, הכפירה וניהול ההליך

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה ופציעה כשהעבריין מזוין.

כתב האישום מספר כיצד ביום 20.4.15 בשעה 10:48  לערך, עבד איברהים עיסאווי (להלן: "עיסאווי"), פועל ניקיון בחברת "שלג לבן" ברחוב קהילת ציון 11 בהרצליה, בנקיון הרחוב.

הנאשם (להלן: "סגל") הגיח מאחורי עיסאווי, ללא כל התגרות מצד האחרון, צעק "מוות לערבים" ותקף את עיסאווי בסכין מטבח שהחזיק בידו, באמצעותה דקר אותו בגבו.

כתב האישום נחתם בתוצאת המעשה: לעיסאווי נגרמה חבלה חמורה בדמות חתך באורך 2 ס"מ, והוא נזקק לתפרים.

2. ביום 14.7.15 כפר סגל, באמצעות בא כוחו, עו"ד אלעד רט, באשמה; ההגנה טענה כי אין לשיטתה "מחלוקת עובדתית לגבי האמור בכתב האישום, למעט בנושא הסכין", וכי אין התנגדות מצדה, כי כל הראיות יוגשו לבית המשפט, בהסכמה, מבלי שיחקרו עדים, זולת נציג הפסיכיאטר המחוזי, הד"ר דני פישר. יצוין, כי בהמשך אף נסוגה ההגנה מכל טענה שהיא ביחס לסכין.

ההגנה הבהירה עוד, כי אין מחלוקת מצדה לגבי הכשרות הדיונית של סגל לעמוד לדין, אולם לשיטתה – סגל אינו כשיר לעמוד לדין מבחינה מהותית, לאמור – הוא בא בגדר הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, הלוא הוא סייג אי-שפיות הדעת.

3. במועד מאוחר יותר הגישה ההגנה הודעה לבית המשפט לפיה תבקש לחקור גם את אביו של סגל (עד תביעה מספר 7), ואולי עוד אחרים.

בישיבת יום 5.11.15 הודיע הסנגור כי הפך בדבר, חכך בדעתו, ולבסוף הגיע לכלל החלטה כי העדים היחידים שהוא מבקש לזמנם ולחוקרם הם הפסיכיאטר ד"ר פישר ואביו של הנאשם, אריה סגל.