הרשעה ברצח צעיר בעת היות הנאשם קטין ומאסר ל-25 שנה - פסקדין

1.         ביום 13.1.06 נדקר למוות ד' ע' בן ה- 25 (להלן: המנוח).

בהכרעת דיננו מיום 10.6.08, מצאנו כי שני הנאשמים ביצעו עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300 (א) (2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשם 2 הורשע ודינו נגזר למאסר עולם, ואילו לגבי הנאשם 1, יליד 17/10/88, אשר היה קטין בעת ביצוע העבירה ובעת שהוגש נגדו כתב האישום, קבענו כי הוא ביצע את המעשה, ודחינו את ההחלטה בדבר הרשעתו לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן.

2.         הנסיבות בהן בוצעה העבירה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ויובאו להלן בתמצית:

בתאריך 13/1/06 בסמוך לשעה 19:00, בכפר ..., שעה שהנאשמים ופאדי אבו אל היג'א (להלן: פאדי) ניסו לעצור רכב כדי לנסוע עמו למסעדה, עצר אחריו רכב מסוג סובארו (להלן: הסובארו), נהוג על ידי המנוח, והתפתח ויכוח בין הנאשם 1 למנוח. המנוח הציע לנאשם 1 להכנס לסובארו ולנסוע עמו למקום סמוך כדי ללבן את המחלוקת, הנאשם 1 עשה כן והמנוח נסע מהמקום. מיד עצר נאשם 2 רכב חולף מסוג שברולט קוואליר (להלן: הקוואליר) נהוג על ידי חאלד עראר, ולבקשתו, נסע חאלד בעקבות הסובארו.

המנוח נהג למתחם "גני ..." כשהנאשם 1 יושב לידו, הודיע לו כי הוא מתכוון "לחנך אותו" ועצר את רכבו. הנאשם 1 דקר את המנוח באזור הבטן, יצא מהסובארו ונכנס לקוואליר, אשר חנתה בסמוך. לבקשתו, פתח חאלד בנסיעה מהירה ואילו המנוח נסע בעקבותיהם ואף התנגש בקוואליר מאחור.

בתחנת הדלק בכניסה ל... (להלן: התחנה), עצר חאלד כדי לבחון את הפגיעה ברכבו, המנוח עצר בסמוך אליו, וכל המעורבים יצאו מרכביהם. המנוח היה נחוש להתקוטט עם הנאשם 1, אשר הרגיז אותו עוד ב... ודקר אותו בגני ..., יצא מרכבו עם מקל קצר מעץ, כשהוא דוחה את בקשתם של מכריו, הנאשם 2  וחאלד, להרפות מהנאשם 1, ומראה לחאלד את הפציעה בבטנו. הנאשמים הציעו לו לזרוק את המקל מידו באמרם שהם יזרקו את הסכינים, ויריבו "בידיים", אך הוא סירב לכך.

כאשר סובב אליו הנאשם 2 את גבו, תקפו המנוח והנחית את המקל על ראשו. הנאשם 2 נפל על ברכיו, והמנוח המשיך ורדף אחרי הנאשם 1, כשהוא מכה אותו בגבו במקל או באבן משתלבת. הנאשם 2 קם מיד מבלי שאיבד הכרה או הקיא, ושני הנאשמים הלמו במנוח ובעטו בו על הדשא שליד התחנה. המנוח ברח לכיוון אחד המשרדים בתחנת הדלק, שמט את המקל, ושני הנאשמים רדפו אחריו. הוא נכנס לתוך המשרד, הם נכנסו אחריו ונאבקו עמו.

הנאשמים הפילו את המנוח על הרצפה, היכו אותו בידיהם וברגליהם ודקרוהו. המנוח יצא מהמשרד זב דם בפניו וברגליו והנאשמים אחריו. המנוח ניסה לתקוף אותם בידיו, והנאשם 1 השכיבו בפתח המשרד, שכב עליו והחל להכותו ביחד עם הנאשם 2, כששניהם דוקרים את המנוח. מואנס, אחד מבאי התחנה, נכנס למשרד, "הרים" את הנאשם 2 מעל המנוח, צעק עליו לזרוק את הסכין, הוציא אותו החוצה, ושאל אותו אם הם מתכוונים להרוג את המנוח. מואנס שב וניסה להוציא גם את הנאשם 1, אשר כרע ברך, הניף את ידו ודקר את המנוח, אך נאשם 2 חזר ונעץ את סכינו במנוח.

למקום הגיעו אנשים נוספים, הפרידו ביניהם ושני הנאשמים נכנסו לקוואליר ונמלטו מן המקום. המנוח התמוטט ליד פתח המשרד, בתוכו, ומותו, אשר נגרם מנזק חמור ללב ולריאה הימנית בעקבות פצע הדקירה בבית החזה מימין, נקבע לאחר מכן בבית החולים רמב"ם.

קבענו כי הנאשמים היכו את המנוח ודקרו אותו דקירות מרובות בחלקים שונים של גופו, ובין היתר בבית החזה מימין, בגב, בירך הימנית, בזרוע ובאמה, מתוך כוונה לגרום למותו.

הנאשמים, אשר נסעו עם פאדי וחאלד, הודו בפניהם כי דקרו בסכינים את המנוח. הנאשם 1 אמר כי ידו קרה וקפואה, ואילו הנאשם 2 סיפר כי דקר את המנוח 7 דקירות, כי " זה קרה", וחיפש כבר באותו שלב פתרון אפשרי בסולחה. להצעת חאלד כי יזרקו את הסכינים, השיב הנאשם 1 בשאלה, אם בכל פעם שישתתף בקטטה או ידקור, עליו לזרוק את הסכין.

הנאשמים נסעו לבית הנאשם 1, משם לבית החולים לקבלת טיפול בנאשם 2, ומשם לאחותו, כשהם נמנעים מלספר דבר אודות חלקם האמיתי באירוע למי מבני משפחתם, עד אשר נדרשו להתייצב במשטרה.

בהכרעת הדין קבענו, כי הנאשמים גרמו למות המנוח בכוונה תחילה, לאחר החלטה והכנה להמיתו, מבלי שקדמה למעשיהם התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכלו לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיהם ולאחר שהכינו את המכשיר ששימש להמתתו.

3.         תסקיר של שירות המבחן.

            בתסקיר של שירות המבחן, שהוגש בעניינו של נאשם 1, צויין כי הוא אחד מ-9 ילדים למשפחה בעייתית, אשר מצבה הסוציו-אקונומי נמוך. אביו היה מכור לסמים קשים, ומצעירותו נדון ל-9 מאסרים בפועל, לתקופה העולה על 14 שנה. האב אף נפגע בתאונת דרכים, וכיום הוא סובל ממחלות רבות ומוכר כנכה. אימו אישה קשת יום, המתקשה להתמודד עם מציאות קשה של גידול ילדים כמעט לבדה. גם אחיו ואחיותיו מוכרים לשירותי הרווחה ב..., ודימויה של המשפחה בקהילה הוא שלילי.

הנאשם 1 למד בכיתה י"ב בבית ספר תיכון ב..., ומנהל בית הספר ציין כי היה תלמיד חיובי ומקובל על חבריו. גם אימו מסרה כי הופתעה עד מאוד מהסתבכותו בעבירה כה חמורה, שכן היה נער חיובי רגיש וממושמע.

הנאשם 1 הודה בפני קצין המבחן במעורבותו במעשה העבירה, אך טען כי לא דקר את המנוח, וכי מי שדקרו היה הנאשם 2. לפי התסקיר, הביע חרטה וצער על שהעניינים התגלגלו בצורה כזו ועל אובדן חייו של המנוח, אך טען כי המנוח השיגו בעת שניסה לברוח והוא חשש מאוד לחייו.

הנאשם 1 אמר לקצין המבחן כי הוא חף מפשע, תיאר את הקושי בתנאי המעצר, מצוקתו, תחושת חוסר האונים, בדידותו ותסכולו. לדבריו, תיכנן ללמוד משפטים לאחר סיום לימודיו בתיכון, כדי לשנות את הדימוי השלילי של בני משפחתו.