הרשות הפלסטינאית ואח' נ' פלונית ואח'

בשם היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד נעמי זמרת

הנשיא יצחק עמית:

האם חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), התשפ"ד-2024 (להלן: החוק או חוק פיצויים לדוגמה) כולל הסדר להבאת ראיות לסתור נכות צמיתה שנקבעה בתביעת נזיקין או לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: חוק התגמולים)? זו השאלה העומדת להכרעתנו.

1.ביום 1.6.2024 נכנס לתוקפו חוק פיצויים לדוגמה, המכיר בזכותם של נפגעי מעשי טרור לקבל פיצויים שאינם תלויים בנזק, ממבצע הטרור או מתגמלו, קרי, הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ). עתירה שהוגשה נגד חוקתיותו של החוק נדחתה בבג"ץ 4395/24 הרשות הפלסטינית נ' הכנסת (13.1.2025‏)‏‏ (להלן: בג"ץ 4395/24), ומאז החוק מעורר שאלות עקרוניות באשר לאופן יישומו (ראו ע"א 4793/24 פלוני נ' הרשות הפלסטינית ‏(‏25.6.2026‏)‏‏; ע"א 15278-04-25 הרשות הפלסטינית נ' עיזבון פלוני ‏(8.3.2026‏)‏‏ (להלן: עניין הרשות)). כך, גם בקשות רשות הערעור שלפנינו מציפות שאלות יישומיות שטרם הוכרעו על ידי בית משפט זה.

רע"א 62122-06-25 – רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.בשנת 2018 המשיבה הייתה מעורבת בפיגוע טרור, כאשר אבנים שהושלכו לעבר הרכב שבו נסעה יחד עם בן זוגה ושניים מילדיהם ניפצו את שמשות הרכב ובנה התינוק נפגע בפניו מהרסיסים. המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 38062-08-24) שבה עתרה לקבל מהרש"פ כמתגמלת טרור פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 2(ב) לחוק. לצורך הוכחת נכותה הצמיתה, ביקשה להסתמך על החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) הפועלות מכוח חוק התגמולים, שבהן נקבעה למשיבה נכות נפשית צמיתה בשיעור 5%.

3.במסגרת ההליכים המקדמיים, הרש"פ ביקשה לקבל מהמשיבה מסמכים שונים על מנת "לשקול הגשת בקשה לסתור את קביעת המל"ל". ביום 6.4.2025 התקבלה בקשתה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי (השופט א' נחלון) קבע כי הרש"פ זכאית לקבל את המסמכים העומדים ביסוד הנכות שנקבעה למשיבה במל"ל, והם בלבד, וזאת אך לשם וידוא כי הנכות אכן עולה מהם. לצד זאת, נקבע כי חוק פיצויים לדוגמה לא כולל הסדר של הבאת ראיות לסתור ולכן אין מקום להתיר לרש"פ לקבל את יתר המסמכים שביקשה. קביעה זו התבססה בעיקרה על לשון החוק; על ההיסטוריה החקיקתית שלו; ועל תכליתו לייצר הליך פשוט וקצר לקבלת פיצוי שאינו תרופתי. עוד צוין כי הגם שאין להקל ראש בכך שהרש"פ כפופה לקביעות בהליך שלא הייתה צד לו, מכיוון שהחוק דורש אך את עצם קיומה של נכות ולא שיעור נכות מסוים; ומכיוון שהנכות נקבעה על ידי גוף סטטוטורי שחזקה עליו כי פועל כנדרש לבירור המצב הרפואי של הנפגע – הפגיעה בזכות הטיעון של הרש"פ מתונה יותר.

4.על החלטה זו הגישה הרש"פ בקשת רשות ערעור, שבה נטען, בעיקרם של דברים, כי יש לפרש את חוק פיצויים לדוגמה בהתאם לעקרונות היסוד של השיטה ולקבוע כי הוא כולל גם הסדר להבאת ראיות לסתור. לשיטתה, החוק נועד להקל עם נפגעים כך שיתאפשר להם להוכיח את נכותם גם באמצעות קביעה של המל"ל, אולם אין לפרשו כך שתימנע מהרש"פ האפשרות להתגונן, שאם לא כן, השארת קביעת בית המשפט המחוזי על כנה תוביל לפגיעה בזכויות יסוד של הרש"פ. עוד נטען כי תוצאת החלטת בית המשפט המחוזי היא נטילת שיקול הדעת השיפוטי מבית המשפט והפיכת ההליך להליך מינהלי, למראית עין בלבד.

5.המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות. לעמדתה, יש להבחין בין חוק פיצויים לדוגמה, הדורש קיומה של נכות צמיתה, ללא קשר לשיעורה; ובין חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), שבו קיים הסדר של הבאת ראיות לסתור בשל העובדה שמדובר בתביעת נזיקין לפיצויים תרופתיים הדורשים הוכחת שיעור הנכות והשפעתה התפקודית. נטען כי עיון בישיבות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מגלה שהעובדה שאין בחוק הסדר להבאת ראיות לסתור איננה אקראית וכוונת המחוקק הייתה לייצר הסדר שלילי. לשיטת המשיבה, התכליות שבבסיס החוק מחזקות קביעה זו – תכלית דיונית ליצירת מסלול מהיר ויעיל לקבלת פיצוי עבור נפגעי טרור; תכלית לאומית להרתעת הרש"פ מפני המשך מימון הטרור; ותכלית מערכתית ליצירת הסדר שיאפשר מימוש של החוק ללא הכבדה יתרה על מערכת המשפט נוכח ריבוי התיקים. המשיבה מדגישה כי קבלת עמדת הרש"פ תוביל לעיכובם של אלפי הליכים ולסיכול של החוק הלכה למעשה.

6.למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 22.2.2026 ניתן בהליך פסק דין שבו התקבלה התביעה והרש"פ חויבה בתשלום פיצויים לדוגמה בסך 5 מיליון ש"ח למשיבה.