הרמן ואח' נ' לנקרי אלה ואח'

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני תביעה ותביעה שכנגד, התביעה הוגשה על ידי ניקיטין הרמן כנגד לנקרי אלה. זו האחרונה הגישה תביעה שכנגד כנגד ניקיטין הרמן וכן הראל חברה לביטוח בע"מ וטריף יגאל. תביעות אלו הוגשו בשל תאונת דרכים נטענת מיום 5.6.12. למען נוחיות הדיון ניקיטין הרמן יכונה התובע, ואילו לנקרי אלה תכונה הנתבעת, כאשר הנתבעים בתביעה שכנגד יכונו יחדיו הנתבעים שכנגד.

לטענת התובע, ביום 5.6.12 בעת שנסע ברכבו, בכביש חד סטרי דו מסלולי ברחוב קהילת ציון בעפולה, רכב הנתבעת שנסע בנתיב הימני ביצע לפתע פניית פרסה וכתוצאה מכך פגע ברכבו וגרם לו לנזקים. סכום התביעה עמד על סך של 5,931 ₪.

לטענת הנתבעת, לקראת הגעתה לצומת הסמוכה לרחוב קהילת ציון 23 בעפולה, אותתה כי ברצונה לבצע פניית פרסה שמאלה, תוך שהיא מאיטה את רכבה עד כדי עצירה, כאשר החלה לבצע סיבוב פרסה רחב בתוך תחום הנתיב השמאלי, פגע בה רכב התובע וגרם לרכב נזקים. לטענתה מיד לאחר התאונה, כאשר הצדדים ירדו מהרכבים הודה התובע בפניה כי: "אין מה לעשות, אני הייתי מאחורייך, אני אשם" (ר' סע' 12 בכתב ההגנה). לשיטתה הנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מהתאונה נאמדים בסך של 5,568 ₪, כאשר סכום התביעה כולו עמד על 10,175 ₪.

בכתב הגנת הנתבעים שכנגד, שבו אלה על הגרסה כפי שהוצגה בכתב התביעה (מטעם ניקיטין הרמן) ונטען כי לנתבעת קיימת רשלנות תורמת בשיעור של 100% להתרחשות התאונה (סע' 4 בכתב התביעה שכנגד).

דיון:

בדיון שהתקיים בפני ביום 6.3.13 נכחו מטעם התובע והנתבעים שכנגד התובע בעצמו ונציג הנתבעים שכנגד מוטי כהן. מטעם הנתבעת נכחה הנתבעת בעצמה וכן שני עורכי דין מטעמה, בפתח הדיון הובהר כי אין לעורכי הדין היתר לייצג בהליך שבפני ועל כן אין מקום להתערבותם בדיון (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 14 - 15).

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהונח בפני כמו גם את כלל טענות הצדדים הנני קובעת כי שני הצדדים אחראים במשותף לקרות התאונה, כדלקמן:

התובע העיד בפני כי: "נסעתי אחרי הנתבעת, יצא מצב כזה שנסעתי בנתיב שמאל אחריה ובנתיב ימין חנו מכוניות, תמיד נוסעים בכביש הזה בנתיב השמאלי. נסעתי אחריה והיא התחילה לעבור לנתיב הימני, אני חלפתי על פניה ואיך שחלפתי על פני חצי אוטו היא חתכה אותי, היא באה מכיוון שמאלה לעשות פרסה" (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 1 - 3), מעדותו של התובע עולה כי בזמן הרלבנטי ולכל הפחות בסמוך לו הוא שוחח בטלפון ואף ציין התובע כי ייתכן שבזמן זה התובעת הדליקה את האיתות שכן קודם לכן לא הבחין בו אלא רק לאחר קרות התאונה (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 17 - 19). מכך עולה כי התובע לא הקדיש תשומת הלב הנדרשת הימנו לנסיעתו באופן בטוח ובשל כך לא נתן דעתו לכך שייתכן והנתבעת מבקשת לבצע פנייה. ברי כי כנהג היה עליו לצפות את קרות התאונה כפי שאירעה, נוכח כך שהיה ידוע לו היטב שמותרת פניית פרסה במקום זה וכי ביצוע פנייה שכזו אינו עניין של מה בכך – קרי אלא לבצע פניית פרסה שמאלה מהנתיב הימני ולא השמאלי, בו הוא נסע.

מנגד, הנתבעת חזרה בעדותה על גרסתה כאילו ביצעה פניית פרסה שמאלה כשהיא בנתיב השמאלי, הנתבעת העידה: "כל הזמן נסעתי בנתיב השמאלי, לא חרגתי מהנתיב השמאלי" (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 19 - 20). ואולם גרסה זו של הנתבעת אינה מתיישבת עם הראיות כדלקמן:

(א) מיקום הנזקים - מעיון בתמונה, שסומנה כמוצג ת/2, עולה כי מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת הינו בדלת השמאלית האחורית, מתמונה זו כשלעצמה הרי שלא סביר להניח כי הנתבעת ביצעה פניית פרסה מהנתיב השמאלי בעוד שהתובע הוא זה שפגע בה והפגיעה תהא במיקום המצולם.

(ב) מקום קרות התאונה - מהתמונות המתארות את מקום התאונה (מוצגים נ/ 2 ו- ת/1), עולה בבירור כי הסיכוי שהתאונה אירעה כפי שנטען על ידי הנתבעת הינו מזערי עד בלתי אפשרי. מהחקירות ומהתמונות עלה שאין אפשרות כמעט לבצע פניית פרסה שמאלה אלא אם הנתבעת הייתה מרחיבה את הסיבוב כך שרכבה יתחיל את פניית הפרסה כשהוא, לפחות בחלקו, בנתיב הימני. דרך זו אף מתיישבת, במידה מסויימת, עם גרסתה הראשונית שהועלתה בכתב ההגנה לפיה הנתבעת ביצעה סיבוב פרסה רחב. שכן, אין דרך אחרת לבצע סיבוב במקום התאונה (בנתיב השמאלי בלבד), אלא אם כן תוך כדי הפנייה מבוצעת נסיעה אחורנית, מה שהוכחש על ידי הנתבעת. חלק זה בגרסתה של הנתבעת לפיה בעת ביצוע פניית הפרסה שמאלה הרחיבה את הסיבוב נסתר על ידה בעדותה כאשר עמדה על כך שלא הרחיבה את הסיבוב אלא האריכה אותו, כלומר עמדה על טענתה שרק נסעה ישר על מנת להקל עליה לבצע את הסיבוב מה שלא סביר בעליל שיכול לקרות במקום זה. (ר' פרוטוקול הדיון עמ' 4 בש' 19 – 21 ו- 29 - 31).

(ג) שלב הפגיעה ביחס לנתבעת - בעדותה טענה הנתבעת בפני התובע: "שאתה פגעת בי השלמתי את הסיבוב" (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 20), בהמשך הדיון העידה כי: "באמצע הפנייה שלי הוא נתקע בי..." (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 19 - 20). ללמדך הנתבעת מסרה שתי גרסאות שונות בנוגע למועד המדויק בדבר הפגיעה בין כלי הרכב. יתרה מזאת, הגרסה לפיה הפגיעה אירעה לאחר שהנתבעת השלימה את הסיבוב, כלשונה, אינה מתיישבת עם מיקום התאונה עצמה, מהתמונות עולה בבירור כי קיימת הפרדה בנויה בין נתיבי הנסיעה, מכאן כי ככל והנתבעת הייתה משלימה את הסיבוב לא הייתה אפשרות לפיה התובע היה פוגע בה אלא אם היה חוצה הפרדה בנויה בין הנתיבים - טענה שכזו כלל לא הועלתה בפני.

לאור האמור הנני דוחה את גרסת הנתבעת בדבר ביצוע פניית פרסה שמאלה כשהיא בנתיב השמאלי בלבד. יתרה מזאת, על הנתבעת כנהגת מוטלת חובת זהירות לפיה לא תסטה מנתיב נסיעתה אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון ובפרט במקום בו ארעה התאונה ונוכח הקושי לבצע פניית פרסה במקום זה. זאת ועוד, העידה הנתבעת כי ראתה את הנתבע נוסע מאחוריה והיה עליה לצפות מראש את האפשרות לקרות התאונה.

לאור האמור לעיל, הנני סבורה כי האחריות לקרות התאונה רובצת על שני הצדדים וכי התאונה ארעה בשל רשלנותם של שני הצדדים, כפי שתואר לעיל.

לפיכך הנני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו ובנזקיו.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: