הרחקת בת זוג בשל ניסיונה לגרום למאסרו או הוצאתו מהבית

1.בפני בקשת צו הגנה שהגיש המבקש כנגד המשיבה בטענה, כי לאחר גירושיהם ובהסכמתו, היא שבה להתגורר בדירה שמהווה רכושו הפרטי וזאת יחד עמו ועם בנותיהם (הבגירות) ולאחרונה, החלה היא לאיים עליו כי "תתפור לו תיקים פליליים".

2.המבקש טוען, כי בשעה שבמקור הסכים למגוריה של המשיבה בדירתו שהיא רכושו, הרי כעת הוא מסרב לכך בכל תוקף מהחשש שמא המשיבה תממש איומיה, תעליל עליו עלילות סרק והוא ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח בשל העובדה שיש לו עבר פלילי מוכח בגין אלימת שנהג כלפיה בעבר.

3.המשיבה הכחישה המיוחס לה ואף הכחישה עובדת המגורים תחת קורת גג אחת. לדבריה, היא אכן מתגוררת בדירה שבה גרו הצדדים בעת הנישואין ובמסגרת פסיקת בית הדין השרעי היא חוייבה לצאת מהבית, ברם באותה פסיקה חוייב המבקש לשלם לה המוהר הדחוי בסך 150,000 ₪ וכל עוד הוא לא שילם סכום זה, אין היא יכולה להשלים בניית בית אחר שהחלה בבנייתו. המשיבה הוסיפה, כי המבקש מסוכסך עם אמו ואחיו ובבשל כך נגרמה לו מצוקת דיור אותה הוא מבקש לפתור בדרך לא דרך – בקשת צו הגנה.

4.במהלך הדיון שנערך היום שב כל צד על טענותיו: המבקש טען, כי איומיה של אשתו נועדו להביא להוצאתו מהבית לאחר שהיא הכירה גבר אחר. המבקש פירט סיטואציות בגדרן אוים על ידי המבקשת. כך למשל לפני שלושה ימים, עישן במרפסת וכשהמשיבה חזרה לביתה שאלה לפשר מעשיו בבית והחלה לצעוק ולאיים תוך שהיא מחזיקה בפטיש כי תשבור נרגילה שהייתה במקום ותתקשר למשטרה ותעליל עליו שנהג כלפיה באלימות. לאור זאת, נמלא המבקש מהדירה ומאז הוא חי בפחד שמא תכניס אותו לכלא.

ב"כ המשיבה טען, כי המבקש מנסה לעשות שימוש בהליך זה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה לשם השגת הישג אחר שהוא סילוק יד המשיבה. לדבריו, מרשתו לא קיללה או איימה עליו, אלא פשוט אמרה לו שהוא לא מגיע יותר לבית. לדבריו, המבקש הוא זה שמתפרץ בכוח ובאלימות לבית הצדדים ולא נותן לה לחיות שם. ב"כ המשיבה סירב להגיע להסכמות באשר לאופן ביצוע ההסכמות בבית הדין השרעי בשל המסגרת הדיונית בה נידון הסכסוך. המשיבה עצמה הכחישה הטענות, הציגה תמונות המעידות על חבלות שנגרמו לה לפני כעשור בהליך הפלילי הקודם בגינו נאסר המבקש וטענה, כי המבקש אינו גר בדירה מזה שלוש שנים לפחות.

5.בשל המחלוקת העובדתית המהותית בין הצדדים בשאלת מגורי המבקש בדירה וגרסאותיהם העובדתיות הקוטביות של הצדדים ראה בית המשפט לנכון להורות ליח"ס ליצור קשר טלפוני עם בנותיהם הבגירות של הצדדים (נ. ס. ול.ס.) המתגוררות בדירה ויכולות לומר "מכלי ראשון" עם מי האמת.

6.מדיווח יחידת הסיוע עולה כי שתי הבנות מדווחות על כך שהאב שוהה בדירה בשנים האחרונות חרף ניסיונות המשיבה להכחיש עובדה זו. לדבריהן, היה זה רצונן של הבנות ודרבונן את אמן שתקבל את האב למגורים בבית לאור העובדה שהסתכסך עם אמו ונותר ללא קורת גג. שתי הבנות מדווחות על מריבות וחילוקי דעות לא מבוטלים בין הצדדים ועל כך שאין זה מקובל תרבותית ומוסרית שיגורו יחד תחת אותה קורת גג (הצדדים מוסלמים).

7.לאור דיווח זה, קובע בית המשפט, כי המשיבה לא אמרה אמת לבית המשפט בשאלה קרדינלית הנוגעת לסכסוך שלפניי והיא שאלת מקום מגורי האב. בית המשפט מאמץ הודעת יח"ס לעניין הדיווחים שהתקבלו מהבנות של הצדדים וקובע, כי המבקש אכן מתגורר, לפחות בשנה וחצי האחרונות, בדירת הצדדים ב*** – דירה שבבעלותו ואין למשיבה זכויות בה בשים לב לקביעות בית הדין השרעי בתיק הגירושין.

8.קביעה זו אין משמעותה, כי דין הבקשה להתקבל בחיוב ודין האם לצאת מהדירה המשותפת. לא יינתן סעד קנייני או אופרטיבי של פסיקת בית דין שרעי בתיק הגירושין בהליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. אך עם זאת, יש להגן על זכות האב למגורים בביתו שלו ללא שיחשוש מפני תלונות עתידיות במשטרה.

9.בית המשפט מתרשם מהמשיבה, כי היא מודעת היטב לזכויותיה. היא הגישה בעבר תלונות במשטרה והיא יודעת היטב מתי לפנות לבית המשפט להגן על עצמה. חזקה עליה כי אילו חששה מפני האב הייתה פונה בבקשת צו הגנה זה מכבר ולא ממתינה להתגונן בפני בקשת גרושה.