הרוש נ' אש-ח.פ. 501400410

פסק דין

בשעות הבוקר בסביבות השעה 04.30 של יום 01.01.10 הוצת אופנוע בחדר מדרגות של בניין ברחוב שמואל הנציב 10 בנתניה, כתוצאה מכך, הוזעקו שירותי הכבאות למקום.

בבניין שני חדרי מדרגות אחד פונה לרחוב דיזינגוף והשני לרחוב שמואל הנציב. עד הגעתם של שירותי מכבי האש, היה עשן סמיך בחדרי המדרגות, העשן גרם לבהלה בקרב דיירי הבניין ולנפגעי עשן אשר פונו לבית החולים באמבולנס.

בדירה בקומה הרביעית בבניין "להלן הדירה" לא נענו לקריאות הכבאים ועלה חשד כי בדירה נמצאים אנשים לכודים. הדבר דווח לקצין המשטרה שנכח במקום והיה אחראי על האירוע. יודגש כי בעת הגעת קצין משטרה לאירוע מסוג זה, אנשי הכבאות כפופים להוראותיו. באישור הקצין הוחלט לפרוץ את דלת הכניסה על מנת לשלול אפשרות של לכודים או נפגעי עשן.

הדירה שייכת לתובעת בפני ובעת האירוע הדירה היתה מושכרת לדיירת, שבמקרה לא היתה במקום באותו לילה.

בתביעה זו, התובעת עותרת נגד הנתבעת לפצות אותה עבור הפסדים שנגרמו לה עקב פריצה הדלת בדירה. התובעת אומנם היתה מבוטחת על ידי חברת "ביטוח ישיר" והגישה תביעה לפיצוי בסך 15,700 ₪ אך חברת הביטוח ראתה לנכון לנכות מהסכום השתתפות עצמית וקיזזה את הסכום של 3,182 ₪ מתביעתה. התובעת עותרת לקבל את הסכום בחזרה ועוד 455 ₪ בגין יום עבודה.

במהלך הדיון, ברוב הגינותה, התובעת אישרה שהיתה זאת זכותה וחובתה של הנתבעת להיכנס לדירתה על מנת לוודא שאין לכודים או נפגעי עשן בתוך הדירה. התובעת התמקדה בכך שניתן היה לפרוץ לדירתה בצורה אחרת בלא שהיתה גורמת נזק כה רב לדלת. מדובר בדלת רב בריח שהיא נאלצה להחליף. כמו כן, היא ציינה שלו הכבאים בשטח היו פונים לדיירי הבית, היו יכולים לגלות מיד שהתובעת היא בעלת הבית וגרה בקרבת מקום.

עמדת הנתבעת היא פשוטה – הנתבעת הוקמה מכח חוק איגודי ערים וחוק שירותי כבאות ובסמכותה על פי חוק כיבוי שריפות, מניעת דלקות, הצלת חיים ורכוש. סעיף 20 של החוק מתיר לכבאים להיכנס לכל חצרות שדלקה פרצה בהם או עלולה אש להתפשט אליהם על מנת להגן על הנכס או להציל נפש או רכוש. סעיף 21 קובע במפורש שכבאי לא ישא באחריות בשל פעילות לפי סעיף 20 שביצע בתום לב במידה סבירה וללא רשלנות.

במקרה דנן, בית המשפט שמע את הסברו של להב שמעון כחלון אחראי משמרת של מכבי אש שטיפל באירוע. לדבריו, לא ניתן היה לקבל תשובה מהדירה ומשום שהיו נפגעים אחרים בסביבה מעשן והיה חשש סביר, שבדירה לכודים נפגעי אש. לכן, כאשר לא הצליח לקבל תשובה מהדירה והשוטר המוסמך אישר לו לפרוץ לדירה, הוא פעל רק על מנת להציל חיים. מודה מר כחלון שבמסגרת זו השתמשו הכבאים במכשיר פורץ דלתות ולדבריו "לא היינו מוכנים לקחת את עניין העלויות, אנחנו פורצים את הדלת כדי להציל חיים" - עמוד 2 לפרוטוקול שורה 13.

באשר לטענת התובעת שניתן היה לאתר אותה, הדגיש מר כחלון, שלא היה נוכח אדם שנתן פרטים על התובעת או מישהו שזיהה אותה כבעלת הדירה. אם היה כך, היה וודאי מנסה ליצור אותה קשר לפני הפריצה.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, אני דוחה את תביעה להלן הנימוקים לכך:

1.על מנת לקבל פיצוי מהנתבעת בתיק זה, היה על התובעת להניח דעת בית המשפט כי הכבאים בשטח פעלו שלא בתום לב או במידה לא סבירה או ברשלנות. לאחר ששמעתי את דברי מר כחלון, שוכנעתי שהוא וייתר הצוות שלו פעלו כראוי תוך מטרה יחידה להציל חיים. נוצר מצב שאיש לא השיב מהדירה והכבאים סברו שקיימת אפשרות של לכודים בתוך הדירה אשר סובלים משאיפת עשן. לא ניתן היה בנסיבות העניין לחקור מי בעל הדירה וכנראה איש לא נידב את המידע על זהותה או מקום הימצאותה של התובעת.

2.סעיפים 20 ו- 21 לחוק באים לתת תשובה למקרים כגון אלו ואין לפצות את התובעת מכיוון שפעולות הכבאים בוצעו בתום לב, בסבירות וללא רשלנות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה .

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"א, 04 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.