הרב חזקיהו יוסף כהן נ' בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, רב, הוציא לאור ופרסם חיבור ספרותי בשם 'ספר שו"ת "אבני חן", שהוא סדרה בת שלושה כרכים המהווה חיבור הלכתי מקיף בסוגיות מדעיות אקטואליות שונות (להלן: "הספר"). החיבור יצא לאור בשנת 2006. לפי הנטען בכתב התביעה - בחודש נובמבר 2005 התברר לתובע במפתיע כי טיוטה מוקדמת של חלק א' של הספר, אשר טרם עברה הגהה או תיקון (להלן: "החוברת"), מצויה ברשות הנתבעים, שהם הגופים המוסמכים על פי חוק לנהל את הספרייה הלאומית של מדינת ישראל.

טענת התובע היא כי בהצגת החוברת, כפי שהיא – כאשר יש בה עוד טעויות רבות והיה צורך להכניס לה שינויים ותוספות - ובמתן האפשרות לציבור הרחב לעיין בה פגעו בו הנתבעים. עילות התביעה הנטענות, כפי שטען בסיכומיו, הן: פגיעה בזכות היוצרים של התובע בחוברת שהיא עצמה יצירה; פרסום לשון הרע; פגיעה בפרטיות וגזל. עוד נטען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו לפנות ולקבל את הסכמת התובע להצגת החוברת ולשימוש בה; לא דאגו לבחון את טיבה של החוברת ואת הזכויות בה; לא בחנו את מקורה בעת שרכשו או קיבלו אותה ולא נקטו בצעדים נדרשים כדי למנוע הצגתה של טיוטה בתוך הספרייה.

סכום התביעה הועמד על 150,000 ₪ וכן נתבקש צו המורה לנתבעים להשיב את כל טיוטות היצירה הספרותית לרשות התובע. בסיכומיו לא חזר התובע על העתירה לצו שכן החוברת נמסרה לבית המשפט כמוצג.

הנתבעים חולקים על טענות התובע כי עומדת לו עילת תביעה. הם טוענים כי מדובר במהלך שכל מטרתו הוצאת כספים שלא כדין. לטענתם רכשו את החוברת ממי שעוסק במכירת מוצרים מסוג זה, בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל ולכן חלים כללי תקנת השוק במיטלטלין ולחילופין כי קיבלו את החוברת במתנה. עמדתם היא כי בנסיבות אלה לא הפרו את זכות היוצרים של התובע; לא פרסמו לשון הרע; לא פגעו בפרטיותו ולא ביצעו גזל. לחילופין הם טוענים כי לא הוכח שנגרם לתובע נזק.

המחלוקת בין הצדדים מצריכה בחינה של שלוש שאלות:

מה מקורה של החוברת שנמצאה בספריה הלאומית וכיצד הגיעה לידי הספריה.

האם בנסיבות שבהן הגיעה החוברת לידי הספרייה יש כדי להקים חבות על הספרייה בשל הפרת זכויות יוצרים, פגיעה בשם הטוב, פגיעה בפרטיות, גזל או רשלנות.

בהנחה שמוטלת חובה על הספרייה – האם זכאי התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח החיקוקים המאפשרים זאת וככל שלא - האם הוכיח התובע שנגרם לו נזק ומה שיעורו.

מקורה של החוברת וכיצד הגיעה לידי הספריה

התובע מתאר בתצהירו כי לאחר שנות מחקר החליט להעלות את גיבוש הידע שצבר את פסיקותיו על הכתב ולכן הוציא לאור ופרסם את הספר שהוא סדרה בת שלושה כרכים של חיבור הלכתי מקיף, מורה נבוכים חדשני וייחודי, ראשון מסוגו בנושאים מדעיים או בסוגיות מדעיות אקטואליות שונות כגון גנטיקה, שיבוט, פונדקאות ועוד.

הוא מתאר כי כאשר הוצג בפניו העותק שהיה בידי הספרייה הלאומית ניתן לראות כי מדובר בפרסום מביך מאוד של יצירתו המציג לציבור בצורה מרושלת ובלתי ראויה, תוך עריכה ירודה המתאימה לטיוטה פנימית שאין עמה כל כוונה לפרסום ועצם פרסומה, כפי שהוא, מהווה עלבון גדול לשמו ופגיעה מהותית במוניטין שלו ובתוכן הפרסום.

לדבריו טיוטת היצירה, שכתיבתה נסתיימה בשנת תש"ס עברה לאחר מכן אלפי הגהות רבות ושינויים משמעותיים על רקע מחקר נמשך טרם עריכתה הסופית ופרסומה. הוא מפרט את הכשלים שיש בחוברת ומסכם כי המתבונן בטיוטה המצויה בידי הנתבעים מבין כי 'עסקינן בטיוטה גנובה שהינה עותק בלתי מורשה, מועתק ומצולם ושאינו ערוך ומתאים לפרסום והפצה בכל היבט שהוא'.

התובע מאשר כי העביר את טיוטת החיבור למספר מצומצם של גדולי תורה או פוסקי הלכה מחוגים שונים, שהם דמויות מפורסמות וידועות בעולם כדי לקבל את הערותיהם ואת הסכמתם ליצירה וזאת כדי לתת תוקף וסמכות הלכתית רבנית לאמור ביצירה. לשם קבלת הסכמתם של גדולי התורה ופוסקי הדור ייצר התובע מספר מוגבל של עותקים – 20 במספר שהועברו לאותם רבנים בצירוף הבהרה כתובה כי אין לעשות כל שימוש בטיוטה וכל המקבלים החזירו לו את הטיוטה עם מכתב ברכה לאחר מספר חודשים ובמקרה אחד לאחר בחינה של שלוש שנים.

בחקירה הנגדית אמר התובע כי גילה את דבר קיומה של החוברת בבית הספרים הלאומי באינטרנט (עמ' 4); הוא אישר כי התמונות שמופיעות בתוכה הן בצבע ולא בשחור לבן כפי שטען וכי כך היה בחלק מ- 20 החוברות שנשלחו לקריאה על ידי הרבנים. הוא טען כי כל 20 העותקים שנשלחו לרבנים הוחזרו ואז לאחר הפרסום של הספר סגר אותן בשקית והן הלכו לגניזה ולקבורה (עמ' 5). התובע התבקש להבהיר מדוע לא שמר את העותקים כולם כדי שניתן יהיה לדעת האם אכן כולם הוחזרו לידו והשיב כי נתן רק עותק אחד לעורך הדין וביתר פעל כפי שתיאר. עוד התברר בחקירה כי אף שהוציא 20 חוברות שימשו החוברות לקבלת חוות דעת מ- 31 רבנים וכי הטיוטות שהוחזרו לתובע הועברו לאחר מכן לאחרים. עוד אישר התובע כי מראה כל אחת מהטיוטות שנשלחו היה דומה למראה החוברת שנמצאה אצל הנתבעים (ת/1) במובן זה שהייתה כרוכה בספירלה עם דף פתיחה מפלסטיק אך לא צמוקות כמו זו שהוצגה (עמ' 8).

מטעם הנתבעים מסרה תצהיר עובדת בית הספרים, הספרנית הראשית, גב' רבקה שוויקי. היא מתארת כי הספרייה אוספת את כל הפרסומים שיצאו לאור בישראל ובמסגרת זו היא רוכשת ומקבלת ספרים ממקורות מגוונים. לעיתים נמצא בבוקר ליד דלת הספרייה שק ארגז או סתם ערימה של ספרים; לעיתים סוחרים של ספרים משומשים מחטטים בגניזות ובפחי אשפה ומוכרים לספרייה ספרים שנמצאו שם, כאשר התשלום נעשה באופן גלובאלי עבור חבילה או ארגז ללא פירוט של שמות הספרים. הספרייה אינה בודקת מה מקור הספר ואף לא האם נרכש וממי.

באשר לספרו של התובע מציינת העדה כי לאחר שנעשה שחזור הגיעו למסקנה כי קרוב לוודאי שהחוברת הגיעה דרך סוחר שמצא אותה בגניזה. היא מזכירה כי בשל איסור הלכתי עותקים של טיוטות של ספרי קודש מועברים לגניזה. מחקירתה הנגדית עלה כי אף שלהערכתה סביר כי הספר נרכש היא אינה יודעת זאת ואין להוציא מכלל אפשרות שנמסר לספרייה במתנה או בכל דרך אחרת (עמ' 9). עוד הוברר כי קיים נוהל לגבי קליטת ספרים אך זה לא הומצא (עמ' 10). העדה טענה כי נעשתה פניה אל התובע להעביר עותק מספרו לספרייה הלאומית אך לא המציאה את המסמך (עמ' 11) בטענה שהוא שמור במחשב. העדה הוסיפה כי הספר היה מצוי במחסן הספרייה הלאומית ורק כאשר מישהו ביקש לעיין בו הוא הובא לחדר העיון (עמ' 12). לעדה הוצגה ההנחה כי מדובר בטיוטה שניתן להבחין בה בשל כך שבתוכן העניינים לא נרשמו מספרי העמודים אך היא השיבה כי ראתה עוד עשרות ספרים שנמסרו כספר מוגמר על ידי המחבר באופן כזה (עמ' 13).

כמפורט לעיל, הצדדים חלוקים באשר למהותה של החוברת שנמצאה אצל הנתבעים: התובע טוען כי מדובר בחוברת גנובה שנלקחה שלא כדין והגיעה לבית הספרים בדרך לא דרך. הנתבעים טוענים כי רכשו את החוברת מידי סוחר בתנאי תקנת השוק או למצער קיבלו אותה במתנה ומכל מקום מדובר באחד העותקים שיצא מידי התובע לקוראים השונים וככל הנראה לא הוחזר אליו ומצא את דרכו לספרייה הלאומית.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים מצאתי לקבל את עמדת הנתבעים בכל הנוגע למקורה של החוברת – דהיינו כי מדובר בחוברת מקורית – שהיא אחת מתוך 20 החוברות שהנפיק התובע לקריאת הרבנים. למרות זאת לא שוכנעתי כי הונחה תשתית לכך שהנתבעים רכשו את החוברת מסוחר ואין לדעת האם לא התקבלה במתנה.