הקשר שבין פסיקת דמי שימוש לבין עיכוב גירושין על ידי אשה בשל חזרתה מויתור על כתובה

התובענה על קצה המזלג:

בני זוג עורכים הסכם גירושין עקרוני כולל במסגרת דיון משפטי בתביעותיהם ומסדירים בגדרו גם התחייבות להתגרש בהסכמה וויתור על הכתובה. לאחר אישור ההסכם בבית המשפט, מסרב האיש לסדר הגט בבית הדין הרבני ללא הסכם מפורט בעניין מכירת זכויותיו בדירה לאשתו וכאשר הוא מסכים לעשות כן, האשה עומדת על פסיקת כתובתה וכך לא מסודר הגט. בנסיבות אלו, עותר האיש לפסיקת דמי שימוש.

א.        השאלות הצריכה הכרעה:

1.         האם יש לחייב בת זוג לשלם לבן זוגה דמי שימוש, בעקבות שימושה הבלעדי בדירת הצדדים ועיכובה מלפרק השיתוף בו באמצעות רכישת זכויותיו על פי אותו הסכם גירושין?

2.         האם התובע סיכל את ביצוע הסכם הגירושין, בכך שלא הסכים בבית הדין הרבני להתגרש ללא הסכם מפורט כבר בדיון הראשון שנקבע בבית הדין הרבני האיזורי והאם מדובר בסיכול המשמיט זכותו לתבוע ולא כל שכן לקבל דמי שימוש?

3.         ככל שאכן יש מקום לפסוק דמי שימוש ראויים לטובת התובע כפי עתירתו, מה יהיה המועד ממנו ואילך יש לפסוק אותם?

ב.         רקע בקצרה:

4.         הצדדים להליך הם מר א.ק. (להלן: "האיש") והגב' ר.א. (להלן: "האשה") הינם בני זוג יהודים, אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 22/02/2009. מנישואי הצדדים נולד להם ביום 11/08/11 בנם היחיד ושמו *** והוא כיום בן 3 שנים וארבעה חודשים ומצוי במשמורת משותפת של שני הצדדים בהתאם להכרעות שיפוטיות שניתנו בתיקים קשורים.