הקצאת אשראי בידי בנקאים לאנשי עסקים ללא ביטחונות

במסגרת תובענה זו נגלית תמונה מדאיגה ביותר באשר לקלות הבלתי נסבלת, שבה מעמיד בנק מסחרי בישראל, אשראי בגובה מיליוני שקלים, ללא כל בחינה או בדיקה של מקבל האשראי. האשראי ניתן על סמך היותו של מנהל החברה מקבלת האשראי, אחיו, ובן אחיו אנשי עסקים. זאת, ללא כל בטוחות, זולת ערבותו האישית של הנתבע 2.

אמנם, מדובר בתובענה שהגיש הבנק לתשלום יתרת חובה בחשבון הנתבעת 1, אולם, הדברים חשובים הן לתיק שלפניי, הן  מבחינה ציבורית.

מדובר בתביעה שהחלה כתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חובה בסך 4,410,801 ₪, שהצטברה בחשבון הבנק של הנתבעת 1, א.ב אסבר ניהול ופרוייקטים בע"מ, לו ערב הנתבע 2, אסף ברזני, באופן אישי. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. בתצהיר קצר ולאקוני, שרב הנסתר בו על הגלוי, הצהיר הנתבע 2, כי חשבון הבנק נשוא התביעה נפתח לצרכיו הפרטיים של מנהל סניף הבנק דאז, אשר פנה אל הנתבע 2 בסמוך לפתיחת החשבון וביקש כי ייפתח חשבון על שם הנתבעת 1, שדרכו יוכל לקבל כספים והלוואות שהוא זקוק להם, בעקבות הסתבכותו הכספית. כפי שיובהר להלן, לגרסה זו לא נמצא תימוכין בחומר הראיות. עם זאת, העלאת טענות אלו התאפשרה לאור הליך מתן האשראי על ידי הבנק, ללא איזונים ובלמים, תוך הסתמכות על היותם של הנתבע, אסף ברזני ואחיו, אמנון ברזילי, אנשי עסקים בכירים ועל היכרות עם בן אחיו, מר איציק חממי שהיה מנכ"ל חברת גמול השקעות.

1. רקע הדברים

הנתבעת 1, א.ב אסבר ניהול ופרוייקטים בע"מ (להלן: החברה או אסבר), הינה חברה פרטית בבעלות הנתבע 2, אסף ברזני (להלן: הנתבע), אזרח ישראלי המתגורר בהולנד.

ביום 1.9.05 נפתח לבקשת החברה חשבון מס' 141976 בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק, בנק דיסקונט או התובע), בסניף ראשי תל-אביב (010), כאשר לצורך כך חתמה החברה על מסמכי פתיחת חשבון עו"ש וחשבון מט"ח. מורשי החתימה שהוסמכו לפעול בחשבון מטעם החברה היו הנתבע ומר אורן ששון, כל אחד מהם לחוד, בצירוף חותמת החברה. 

בו ביום או בסמוך לכך, חתם הנתבע על כתב ערבות להבטחת כל חוב, ללא הגבלה בסכום, שיגיע מהחברה לבנק.

בסמוך למועד פתיחת החשבון, אושרה בחשבון מסגרת אשראי בסך 4,000,000 ₪.

במסגרת ניהול חשבון העו"ש וחשבון המט"ח קיבלה החברה מהבנק אשראי, הלוואות ושירותים בנקאיים שונים שלהם נזקקה. לימים, הצטברה בחשבון העו"ש ובחשבון המט"ח של החברה יתרת חובה בסך 4,410,801 ₪ (נכון ליום 16.4.09), שלא נפרעה. ביום 30.4.09, לאחר שדרישת הבנק מהנתבעים לפרוע את החוב לא נענתה, הגיש הבנק כנגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר.

הנתבעים, מצדם, הגישו בקשת רשות להתגונן, שבה טענו, כי החיובים בחשבון החברה בוצעו ללא ידיעת הנתבע וללא הרשאתו ועל כן לא ניתן לחייבם בגין חיובים אלה. על פי הטענה, החשבון נשוא התובענה נפתח לצרכיו הפרטיים של מנהל סניף הבנק דאז, מר שמואל בייגל, אשר פנה אל הנתבע בסמוך לפתיחת החשבון וביקש כי ייפתח חשבון על שם החברה דרכו יוכל לקבל כספים והלוואות שהוא זקוק להם, בעקבות הסתבכותו הכספית. על פי הטענה, מנהל הסניף התחייב בפני הנתבע, כי ישיב את כל הכספים שיילקחו מהחשבון והצהיר בפני הנתבע כי לא טמון כל סיכון בפתיחת חשבון כאמור. נטען, כי כל המסמכים שנחתמו בסניף על ידי הנתבע – ככל שנחתמו – הנם מסמכים שכלל לא משקפים את המציאות וכי החברה הייתה, למעשה, "צינור" בלבד לצורך העברת כספים והעמדת הלוואות למנהל הסניף. הנתבעים טענו, כי בנסיבות אלה אין כל מקום לפנות אליהם בדרישה לפרוע את יתרת החובה שנצברה בחשבון, שהחיובים לגביו נעשו ללא הרשאה וללא הסכמה. עוד טענו הנתבעים, כטענה מקדמית, כי יש ליתן להם רשות להתגונן ולו רק מחמת סירובו של הבנק להמציא לידיהם מסמכים בסיסיים הנוגעים לחשבון, הדרושים להם לצורך ביסוס הגנתם.