הקושי בהוכחת שיתוף בבית מגורים בחברה מסורתית

לפניי תביעה לפינוי הנתבעת שהוגשה ע"י חמותה. 

א.        רקע כללי:

1.         הנתבעת הינה כלתה של התובעת, אשתו של בנה המנוח ד'. ח' ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 21.01.09 (להלן: "המנוח").

2.         הנתבעת נישאה למנוח ביום 06.04.89 ומנישואין אלו נולדו להם 4 ילדים, מתוכם 2 בגירים כיום ו - 2 קטינים, מתוכם אחד סובל מפיגור קל.

3.         התובעת הינה הבעלים הרשום, המחזיק והמשתמש של ****** חלקים מחלקה ** גוש          **** מאדמות נצרת (להלן: "החלקה").

4.         לאחר פטירת המנוח, ביום 26.05.10, הגישה התובעת כתב תביעה לפינוי כלתה. 

ב.         טענות הצדדים:

טענות התובעת:

5.         בתאריך 31.12.85 קיבלה התובעת היתר בנייה להקמת יחידת דיור נוספת, מעל לשתי יחידות דיור קיימות על החלקה.

6.         בכתב התביעה טוענת התובעת כי בסמוך לאחר מתן היתר הבנייה, הקימה על חשבונה את יחידת הדיור והשלימה את הקמתה בתוך שנתיים מיום מתן ההיתר (להלן: "הדירה") כאשר באותה תקופה היה המנוח עובד בדימונה.

7.         בכתב התביעה טוענת כי הרשתה לבנה המנוח להתגורר בדירה וזאת עד למועד שבו יידרש לפנותה.

במשך שנות נישואיו התגורר המנוח בדירה מכוח הרשות שניתנה לו ע"י אימו התובעת.

8.         בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת כי בשנת 83' בערך בנה ז' (בן נוסף) מעל הדירה שלהם, וכאשר סיים לבנות את הבית שלו, היא ביקשה מהקבלן לבנות להם עוד קומה מעל לביתו של ז' וזאת בכוונה להכין דירה שבה יתגורר המנוח.

עוד הוסיפה כי היא מימנה מכספה ומכספי בעלה וגם ממכירת תכשיטי הזהב את בניית הבית וריהוטו. היא גם נעזרה בילדים שלה לצורך מימון הדירה, וכי הכנתה נגמרה עוד בתקופה שבה היה המנוח בבית הסוהר.

9.         עובר לפטירתו, נראה היה לתובעת כי מצבו הכלכלי של המנוח הלך והזהיר, ועל כן היא פנתה אליו וביקשה כי ימצא לעצמו מקום מגורים.

10.        בתצהיר עדותה הראשית גרסתה הייתה שונה מזו שצוינה במסגרת כתב התביעה.

בתצהיר טענה כי כאשר ראתה שהמנוח הסתדר בעבודתו ומצא לו כלה, היא הציעה לו שיתגורר בדירה עד שהיא ובעלה יעברו להתגורר בה כי הבית שלהם צר מדי. עוד הצהירה כי לפני שהמנוח נפטר, אמרה לו שהגיע הזמן שיפנה את הדירה בגלל שאחיו ר' מתגורר איתם בקומת הכניסה, בעוד היא ובעלה מתגוררים בתוך חדר אחד בלבד, ועל כן הם רוצים לעבור להתגורר בקומה השלישית שהיא דירה מרווחת יותר.

11.        לטענתה, המנוח נעתר לפנייתה, והבטיח כי יזדרז במציאת דיור לו ולבני משפחתו בקרוב, אולם, למרבה הצער, לא האריך ימים והוא נפטר בטרם פינוי הדירה.

12.        לאחר שנפטר המנוח, ולאחר שתמה תקופת האבל, פנתה התובעת אל הנתבעת וחזרה על דרישתה לפינוי הדירה.