הקדמת גירושין לדיון בכתובה – באלו תנאים? חיוב אישי של בא כוח בהוצאות – אימתי?

לפנינו ערעור אחד שהוא שלושה.

המערערת מערערת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי חיפה שחייב אותה בגירושין וזאת לדבריה על אף רצונה בשלום בית וטרם שיכריע בתביעתה לשלום בית.

עוד היא מערערת על הקביעה כי הגירושין ייעשו טרם דיון בשאלת חיובו של המשיב בכתובתה, שאלה שבית הדין קבע כי תידון רק לאחר הגירושין ורק לאחר סיום ההליכים הרכושיים שבין הצדדים, ככל שישנם כאלה.

ולסיום היא מערערת, ובעניין זה למעשה המערערת האמיתית היא באת כוחה של מערערת דנא, שמעמדה בעצמה בעניין זה אינו אלא פורמלי, על החלטת בית הדין שחייב את באת כוח המערערת אישית בהוצאות משפט תוך אמירה כי הבקשה שהגישה לבית הדין היא בבחינת שיבוש הליכי משפט.

לפנינו גם תשובת המשיב לערעור, תשובה שעוסקת בעיקר בשאלת הגירושין ושלא במפתיע אינה עוסקת בשאלת חיוב ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה ומעמדו של המשיב בנוגע להן גם הוא אינו אלא פורמלי.

החלטה

לאחר עיון בערעור, בתשובה ובחומר שבתיק בית דין קמא אני קובע כי יש להבחין בין שלושת חלקיו האמורים של הערעור, כדלהלן:

הערעור בנוגע לחיוב בהוצאות משפט דינו להתקבל מייד ואף ללא דיון במעמד הצדדים;

הערעור על ההחלטה להקדים את הגירושין לדיון בכתובה מצדיק דיון, סיכוייו הלכאוריים אינם גרועים כלל, ובהתחשב בכך יש לקבוע מועד לדון בו ללא שיותנה דיון זה בהפקדת ערובה להוצאות המשפט;

הערעור בנוגע לפסיקת חיוב הגירושין עצמו, לעומת זאת – אף שאין מקום לדחותו על הסף, שכן נוכח היותם של גירושין מעשה בלתי־הפיך נדיר מאוד לקבוע כי אין לאפשר ערעור על פסיקתם, מכל מקום נוכח סיכוייו הנראים לכאורה קלושים ומכאן האפשרות שיתברר כי דינו כערעור סרק – נכון להתנות את הדיון בו בהפקדת ערובה להוצאות המשפט שייפסקו אם אכן נמצא כי ערעור סרק הוא.

בקביעת שיעורה של הערובה מכל מקום יש להתחשב באמור לעיל כי דיון בעניינם של הצדדים יתקיים בין כך ובין כך ותוספת עניין לדיון לכאורה אינה צפויה להוסיף רבות להוצאות, כן יש להתחשב בייצוגו של המשיב את עצמו – נתון שגם לו משמעות בנוגע לשאלת ההוצאות.

לפיכך תיקבע ערובה ברף הנמוך.

נימוקים

ננמק את האמור לעיל, ואף שלעיל פתחנו מחלקו האחרון – בהיבט המהותי – של הערעור מתוך הקדמת הערעור המתקבל לפני זה שיידון בוודאי ואת שניהם לזה שיידון רק בכפוף להפקדת ערובה, נשוב עתה לסדרם המקורי של הדברים כשעיקרו של ערעור תחילה:

הערעור על פסיקת הגירושין

למקרא הטיעונים שבכתב הערעור עולה תהייה על היחס בין כותרתו והסעד המבוקש בו לבין טיעוני המערערת, לולי הכותרת ואזכורו של הסעד היה אפשר להניח שמדובר בתביעת גירושין או בערעור על אי־קבלתה של תביעה כזו, ולא להפך. כתב הערעור מלא וגדוש על כל גדותיו בהאשמות קשות כלפי המשיב ובטענות נגדו מן הגורן ומן היקב. קשה שלא להבין למקרא טענות אלה את עמדתו של בית דין קמא שסבר כי מתוך הדברים עולה כי המערערת אינה רוצה באמת ובתמים בשלום בית עם המשיב, כי מאסה בו – ואולי בצדק – וכי בין כך ובין כך, אף אם נתעקש להאמין לכנות רצונה בלשום בית, סיכוייו של שלום בית להיכון בין הצדדים קלושים באורח קיצוני.

נעיר בהקשר זה גם כי לטענה על פסיקת הגירושין טרם פסיקה בתביעת שלום הבית – אין מקום. פסיקה בתביעת גירושין היא היא הכרעה גם בתביעת שלום הבית, וכן להפך, קבלת תביעה זו משמעה דחיית של חברתה, "ישבה זו וחרבה זו – תאמין". אין כל נפקות לעניין זה בשאלה אם דבר זה, המובן מאליו, גם נכתב במפורש בהחלטה או אם תויקה פורמלית גם בתיק שלום הבית. המהות היא העיקר ולא הפרוצדורה, ומה גם שאף במישור הפרוצדורלי אין כל הוראה בחוק או בתקנות המחייבת להקדים ולהכריע בתביעת שלום הבית.

המערערת מבקשת לשכנע את בית הדין כי למרות האמור בכתב ערעורה בגנותם של המשיב ושל התנהלותו כלפיה חפצה היא באמת ובתמים בשלום בית עימו, עוד היא מבקשת לשכנענו כי טענותיו שלו נגדה – אין בהן ממש, ועל הכול כי למרות טענותיה שלה מן העבר האחד וטענותיו שלו מן העבר האחר יש סיכוי שאכן ייכון שלום בית ביניהם וכי שמא פסיקת הכתובה היא שתביא לכך, שכן היא שתגרום למשיב להסיק כי טובתו שלו היא שלא להתגרש ולשלם את הכתובה וממסקנה זו יגזור גם את המסקנה בנוגע לצורך לשנות את דרכיו וליישר את אורחותיו כדי שאכן יוכל לשרור שלום בין הצדדים.