הצעת פשרה לאחר שמיעת ראיות מקנה סמכות נמשכת - פסקדין

1.         בפני בקשה למחיקה על הסף של תביעה לביטול מזונות ולחילופין הפחתתם, בהעדר סמכות עניינית.

2.         בני הזוג הינם מוסלמים בדתם, נשאו ב- 6.7.2000 ונולדו להם שלושה קטינים בגילאים:

10,12 ו-7.

בעקבות משבר בחיי הנישואין הם חיים בנפרד משנת 2009.

הנתבעת 1 (שתיקרא גם "האישה") יחד עם הילדים הקטינים מתגוררים בדירה שכורה והתובע (שייקרא גם "הבעל") מתגורר בדירת הוריו.

בין הצדדים התנהלו הליכים בבית הדין השרעי בין היתר בענייני מזונות משמורת והסדרי ראייה.

3.         התובע טען בכתב תביעתו כי הנתבעת 1 גורמת לכך שהקטינים לא יקיימו הסדרי ראייה עימו ובתקופה האחרונה הם לא ביקרו אצלו, וכתוצאה נגרם להם נזק ועוגמת נפש ואילו לו נגרם צער וסבל רב. לטענתו, הנתבעת 1 משפיעה עליהם לסרב להיות בקשר עימו ולבקר את הוריו- הסבים.

התובע ציין כי בהסכמה שנערכה בין הצדדים בבית הדין השרעי ב- 29.9.11 בתיק 29130/2009 סוכם כי התובע ישלם לנתבעים 2-4 מזונות בסך של 3000 ש"ח לחודש וכן דמי שכירות ע"ס  600 ש"ח וסך של 1400 ש"ח עבור מזונות נתבעת 1 מ- 22.6.11 זאת בנוסף לתשלומי ביטוח לאומי שיועברו אליה.

התובע טען כי לאור מצבו הכלכלי הקשה, הוא לא היה מסוגל לעמוד בתשלומי המזונות השוטפים ולכן הצטבר חוב מזונות גבוה בתיק הוצל"פ.

4.         התובע עתר לביטול חיוב המזונות נוכח התנהלות הנתבעת 1 והצעדים שהיא נוקטת על מנת לטרפד את הסדרי הראייה בינו לבין הקטינים. לחילופין, להפחתתם לאור מצבו הכלכלי החמור לסכום של 2500 ש"ח לחודש עבור נתבעים 2- 4 ולביטול החיוב למזונות אישה לאור התנהלותה והעובדה כי מצבה הכללי הוא טוב והכנסתה גבוהה באופן משמעותי מהכנסתו.

התובע ציין כי העובדה שבבית הדין השרעי הייתה הסכמה בין הצדדים, לגבי דמי המזונות ולא ניתן פסק דין לאחר שמיעת ראיות, מקימה סמכות לבית משפט לדון בתביעה.

5.         הנתבעת 1 עתרה למחיקת התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.

לטענתה, ביום 22.6.11 הוגשה על ידה תביעה למזונות בבית הדין השרעי בבאקה אלגרבייה, שמספרה 678/11 והסעד שנתבקש בגדרה הינו מזונות אישה וקטינים ומדור.

ביום 26.7.11 קוימה ישיבת הוכחות ראשונה בבית הדין והיות והתובע טען בזמנו שהנתבעת 1 אינה זכאית למזונות עקב הימצאותה מחוץ לדירתו שבקרבת הוריו, ניתן באותו מעמד פסק דין חלקי לפיו נקבע חיוב על הנתבע במזונות שלושת ילדיו הקטינים בסך של 3000 ש"ח, והנתבעת 1 נתבקשה להוכיח את טענות ההגנה שלה בדבר חשש לשלומה בתוך דירת בני הזוג בעטיו נטשה ושכרה דירה אחרת.

ביום 28.9.11 התקיימה ישיבת הוכחות שנייה בבית הדין השרעי בבאקה אלגרבייה והעד הראשון הרופא סיים את עדותו באותו המעמד.

לאור עדותו הנ"ל ובטרם יעידו שאר העדים, הציע בית הדין פשרה מתוך הבנה שאכן הנתבעת 1 הוכיחה את טענתה כבר מתוך שמיעת עדות הרופא, אשר התקבלה על דעת שני הצדדים וקיבלה תוקף של פסק דין.

לטענתה הסמכות לביטול פסק הדין נתונה לבית הדין שנתן את פסק הדין - הוא בית הדין השרעי.

מכאן שהסמכות לדון במזונות בכלל מסורה לסמכותו של בית הדין השרעי.

6.         התובע טען כי הקטינים לא היו צד בבית הדין השרעי אלא הנתבעת 1 עתרה לחיובו בהוצאותיהם ופסק הדין למזונות שם ניתן לאור הסכמת הצדדים ולא בעקבות דיון במזונות הקטינים, ולמעשה הוא ביטל את פסק הדין הקודם שניתן בהסכמה ביום 13.5.09 בבית הדין השרעי בנצרת בתיק 29+30/2009.