הצעת בית המשפט בפשרה בתיק א 46613/06 - פסקדין

להלן הצעת בית המשפט לסיום המחלוקות בתיק, בפשרה:

תובעת תודיע לפרוטוקול עמדתה בעניין חבות נתבעת 2, המכחישה ביטוח. נתבעות תודענה לפרוטוקול עמדתן בעניין עצם הכיסוי הביטוחי. [נתבעות מכחישות את התאונה עובדתית וכופרות בהיותה בגדר "תאונת דרכים".  הנחת ההצעה כי למעט נתבעת 2 - קיימת הודאה בעצם הכיסוי הביטוחי.

נתונים

• תובעת ילידת- 4.5.1954 , בת 51 בתאונה  בת 53 כיום., מזכירה במקצועה.
• תאונת דרכים מיום 18.9.05. לגרסת התובעת, בעת ירידתה מרכב  מעביד הבעל, אך בדרכה למספרה, לקראת חתונת  בנה באותו ערב, סובבה את קרסולה ונפלה. התובעת פנתה לחדר מיון  שעות לאחר מכן ולאחר שהשתתפה בחתונה. הנתבעות מכחישות את התאונה.
• הפגיעה -  שבר בקרסול שמאל, קרע ברצועות.
• גורם. מטפל-  מיון  בי"ח "מאיר" 
• הטיפול- [1] שמרני  רגלה של התובעת גובסה והיא שוחררה לביתה. [2] ניתוח כעבור שבוע לקיבוע השבר + גבס. [3] כעבור כחודש וחצי ניתוח נוסף להוצאת הבורג המקבע [4] פיזיותראפיה [X 15].
• אי כושר   8 + 42 + 3  = 53 ימים לפי אישורי בית החולים.  31 + 41  = 72 ימים לפי אישורי קופת חולים   אישור כולל על 136 ימים מרופא פנימי, קופת חולים.

• לפי אישור מעביד, נעדרה מעבודתה ב 19.9.05- 31.1.06.  סה"כ 136 ימים.

בחודש 09 ניצלה התובעת 6 ימי חופשה ו- 4 ימי מחלה.  בחודשים 10/05- 01/06- לא שולם שכר.

אשפוז- יומיים. (לצורך ניתוח קיבוע)

 אשפוז יום לצורך הוצאת המסמרים.

  הנכות  האורטופדית מומחה בית המשפט, ד"ר לוגר

10%  בגין הגבלה קשה בתנועות הקרסול לפי תקנה  48 (3) א.

5%  בגין הגבלה בתנועות הפרק הסובטלרי שאינה מלווה בדפורמציה או כאבים, לפי תקנה 49

(2)ו. סה"כ  15%

תיתכן החמרה בעתיד.

תקופת היעדרותה של התובעת מעבודתה (136) ימים נראית הגיונית לאור הפגיעה ממנה סבלה.

לכן יש להתייחס לפרק זמן זה כאל תקופה שבה סבלה מאי כושר מלא.

נתוני השתכרות  עובר לתאונה