הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית נ' הרתיון אבידיק

החלטה

בקשה לצו מניעה זמני בגדר בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 14.3.10 בת"א 1131/09, שלא ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיב, בדבר שימוש ושיפוץ בחנות שבשער יפו בעיר העתיקה בירושלים (להלן – החנות).

הרקע לבקשה

1.החנות אודותיה נסובה ההליך הינה בבעלות המבקשת. על כך אין חולק. מכוח זכותה בחנות עתרה המבקשת בפני בית משפט קמא, לצו מניעה נגד המשיב, בטענה כי זה עומד לפלוש לנכס ולבצע בו עבודות שיפוצים.

3.בית משפט קמא נעתר לבקשה במעמד צד אחד, ולאחר מכן הוגשה תשובה המשיב לבקשה. מתשובה זו התברר כי בשנת 96' התקשר המשיב עם המבקשת בהסכם אשר הקנה לו זכות לדיירות מוגנת בדמי מפתח בחנות.

5.לטענת המבקשת, דיירותו המוגנת של המשיב בחנות פקעה, משום שנטש את החנות מזה כחמש עשרה שנים, ויש למונעו מלבצע שינויים בחנות אשר ייצרו מצב חדש בשטח, ויטשטשו את הנטישה כפי שהיא ניכרת, כנטען, מן המצב הקיים בחנות.

6.לטענת המשיב, החנות לא ננטשה בידיו מעולם. הוא רכש זכויות דייר מוגן בה בשנת 96', ובאותה עת קיבל מן המשיבה היתר מפורש לבצע בה שיפוצים. את דמי השכירות שילם למבקשת אחת למספר שנים, ובהקשר זה הציג קבלות בדבר תשלום עבור השנים 01', 02', 03', ואישור נוסף אודות תשלום לשנים 04', 05', 06', 07'. באשר לתשלום בגין השנים 08'-09' - ביום 3.12.09 נשלחה המחאה אל ב"כ המבקשת ובה דמי שכירות אלו. המבקשת לא פדתה צ'ק זה אך לא השיבה אותו לשולחו. המשיב גם מזכיר תביעת פינוי שהוגשה נגדו מטעם המבקשת עוד בשנת 02', אשר נמחקה בסמוך לאחר הגשתה, ואף ממנה מבקש הוא לשלול את הטענה בדבר נטישה בת 15 שנה, כגרסת המבקשת.

החלטת בית משפט קמא

7.בהחלטתו נושא בקשת רשות הערעור, אשר במסגרתה הוגשה הבקשה לצו זמני הנדונה כאן, דחה בית משפט קמא את הבקשה לסעד זמני על הסף.

בית משפט קמא קבע, כי בקשת המבקשת היא למעשה לשינוי המצב הקיים: המצב הקיים הוא שהמשיב הינו דייר מוגן בנכס משנת 96'. המבקשת מעוניינת לשלול ממנו זכות זו, ובגין כך הגישה היא אך לאחרונה תביעת פינוי לבית משפט השלום, אשר טרם הוכרעה.

בית משפט קמא הוסיף והסביר, כי נראה שהטעם שבבסיס התביעה הוא רצונה של המבקשת למנוע מצב עובדתי חדש אשר יפגע בסיכוייה להוכיח את תביעתה. בהקשר זה הטעים בית משפט קמא כי קיומה של עילת פינוי עקב נטישה נבחן לפי המצב בשטח במועד הגשת התביעה, ושינויים שייעשו בדיעבד בידי נתבע, לא ישפרו את מצבו החוקי. על רקע זה, תוך התייחסות לטענת חוסר תום לב ואי גילוי, דחה בית משפט קמא על הסף את הבקשה לצו מניעה זמני.

8.כנגד החלטת בית משפט קמא הוגשה בקשת רשות לערער, ובגדרה עתירה לצו זמני. בשלב זה עליי לדון בבקשת הצו הזמני שהוגשה לבית משפט זה, במסגרת בקשת הרשות לערער.

דיון

9.אינני רואה הצדקה למתן סעד זמני כסעד ביניים בערכאת ערעור.

10.גם אם אצא מנקודת מוצא, כי למבקשת סיכויי טובים לקבלת בקשת רשות הערעור, על המבקשת להצביע על הפגיעה בזכויותיה המצדיקה התערבות דחופה של בית משפט זה במסגרת צו זמני.

11.בשלב זה, ולפי הנתונים שבפני בית המשפט עתה, לא הצביעה המבקשת על פגיעה בזכויותיה המצדיקה את הסעד הזמני המבוקש.

12.בדיון שהתקיים בפניי ביקשתי לידע מה הוא אותו עניין דחוף לשמו נדרשת התערבות בית משפט, בטרם בוררו זכויות הצדדים לגופן. מסתבר, כעולה מכתבי הטענות, ועמד על כך ב"כ המשיבה בטיעונו, כי המשיבה חוששת משינוי המצב בשטח, באופן שיטשטש את האותות לקיומה של עילת נטישה.

אלא שחשש זה איננו מצדיק את הצו המניעה הזמני המבוקש. ניתן לתעד את המצב הקיים בחנות בימים אלו, על ידי צילום המצב הקיים בשטח בידי נציגי המבקשת. נציגת ב"כ המשיב הסכימה לכך בדיון שבפניי, ואין הדבר מצדיק את הצו הזמני המבוקש.

13.בטיעון בפני השליכה המבקשת את עיקר יהבה לא על שיקולי "מאזן הנוחות", אלא על כך שהזכות עליה היא מעוניינת להגן היא זכות קניין. בכל הנוגע לזכות שכזו, להשקפת המבקשת, שיקול דעתו של בית המשפט שלא ליתן סעד להגנתה, מצומצם ביותר.

14.לא אוכל לקבל עמדה זו, ולו מן הטעם שכנגד זכותה הקניינית של המבקשת כאן, עומדת טענת המשיב כי גם לו זכות בנכס, כדייר מוגן בדמי מפתח. זכות הדיירות המוגנת – אף אם אין היא עולה, כטענת המבקשת, כדי זכות קנין מושלמת – נשקלת גם נשקלת בקבלת החלטה בדבר צו מניעה זמני, ויש לאזן בינה לבין הזכות הבעלות של המבקשת, לפי שיקולי מאזן נוחות.