הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' מטוסיאן - פסקדין

החלטה

1.בשנת 1990 הגישה התובעת כתב תביעה ובו עתרה לפינויו של הנתבע מנכס שבבעלותה הנמצא בירושלים.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע שכר את הנכס מהתובעת אולם הפר את הסכם השכירות בכך שהפסיק לשלם את דמי השכירות במשך מס' שנים.

עוד טוענת התובעת כי הנתבע נטש את הנכס ואף גרם לו לנזקים.

2.ביום 26.11.90 ניתן כנגד הנתבע פסק דין לאחר שלא הוגש כתב הגנה במועד.

3.מאחר והתיק הינו משנת 1990, הוא בוער.

4.במהלך חודש אוקטובר 2012 הוגשה מטעם הנתבע בקשה לשחזור התיק והוא אכן שוחזר.

5.לאחר שחזור התיק, הוגשה ביום 19.5.13 בקשה ע"י הנתבע לביטול פסק הדין.

6.בנימוקיו לביטול פסק הדין העלה ב"כ הנתבע את הטענות הבאות:

ראשית, על קיום הליך זה ופסק הדין שניתן בעקבותיו נודע לנתבע, לראשונה, וזאת לאור הליך משפטי נוסף המתייחס לנכס הנדון.

שנית, כתב התביעה ופסק הדין מעולם לא הומצאו, שכן הנתבע עזב את הארץ עוד ביום 11.4.90 וזאת כשלושה חודשים טרם הוגשה התביעה דנן וכי ממועד זה ועד היום הוא טרם חזר ארצה.

שלישית, הליך ההמצאה הינו פגום. כן נטען, בין היתר, כי נציגי התובעת בבואם לבצע את מסירת כתב התביעה לנתבע ידעו היטב כי עובר להגשת הבקשה הנתבע לא היה בארץ וכי הוא עזב את הארץ בנסיבות הכרוכות בהגנה על חייו.

ב"כ הנתבע מצביע על כך שאף אישור המסירה שהומצא לצורך קבלת פסק הדין בהעדר הגנה אינו תקין, שכן צוין בו כי בכתובת לא ידועה בוצעו שני ביקורים בלבד ולאחר שלא מצאו איש בבית הדביקו את כתב התביעה על הדלת.

אף תצהיר לאימות האמור באישור המסירה לא ניתן.

רביעית, אף פסק הדין מעולם לא הומצא כדין לנתבע אלא ביום 3.10.13 ואין בפי התובעת כל ראיה למסירתו כדין לידי הנתבע.

7.התובעת בתגובה לבקשה העלתה טענה מקדמית ולפיה הבקשה אינה מצויה בסמכות רשם שכן רק הרשם שנתן את פסק הדין רשאי לבטלו. מאחר ומותב זה לא הוא אשר נתן את פסק הדין, הרי שמי שמוסמך לדון בבקשה הינו שופט.

8.לגוף הבקשה טוענת התובעת כי המצאת כתב התביעה לנתבעת נעשתה כדין. ראיה לכך מוצאת התובעת בפסק הדין עצמו בו ציין הרשם דאז שנתן את פסק הדין כי הוברר לו כי בוצעה מסריה כדין, וזאת בהסתמך על פסק הדין בעניין עמידן (ע"א 1645/03). על פי הלכה זו נקודת המוצא היא חזקת התקינות.

התובעת אינה חולקת על כך שהנתבע יצא לחו"ל בחודש אפריל 1990 ועד בטרם הוגשה התביעה ומאז לא שב לישראל עד עצם היום הזה.

התובעת ממשיכה ומציינת כי פעלה כדין וזאת לאור הוראות תקנה 483 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי שלפיהן ניתן להסתפק בהדברת העתק מכתב התביעה בנכס שגלביו הוגשה תביעת הפינוי. מכאן שאין כל משמעות לטענת הנתבע כי בוצעו 2 ביקורים בנכס ולא שלושה כנדרש.

אף לעניין ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט מתנגדת התובעת לביטול, שכן לשיטתה, אין בפי הנתבע הגנה ראויה לכאורה. לשיטתה, אין בבקשה כל מענה לעילות התביעה כמפורט בכתב התביעה לרבות אי תשלום דמי שכירות ונטישת הנכס. לטענתה, די בעובדה כי הנתבע בהיותו דייר מוגן בנכס לא מחזיק בנכס ולא משלם דמי שכיורת החל מחודש אפריל 1990, יש בה הוכחה ניצחת כי הנתבע נטש את הנכס ולמעשה איבד את זכותו כדייר מוגן.