הפחתת שיעורו של אשם תורם בתביעה שעניינה חבות בנק כלפי לקוחותיו

השופט בנימין ארבל:

1.         המערערת הינה אימה של אפרת בר [אנקווה] [להלן - "אפרת"]. אפרת ובעלה יורם אנקווה [להלן - "יורם"], הינם לקוחותיו של המשיב, שהינו בנק מסחרי. השניים קיבלו שירותים בנקאיים שונים מן הבנק, וכתוצאה מכך נוצרה יתרת חוב בשני חשבונות שניהלו השניים: חשבון פרטי, וחשבון אשר שימש את צרכי עסקם של בני הזוג, אשר  נוהל בעקרו על ידי יורם.

2.         ביום - 1.5.00 חתמה המערערעת על ערבות מתמדת, מוגבלת בסכום ל- 80,000 ש"ח, לפיה ערבה לחובותיהם של אפרת ויורם שנוצרו בחשבונם העסקי בבנק.

3.         משלא פרעו יורם ואפרת את חובותיהם לבנק, הוגשו נגדם שתי תביעות, האחת בת.א. 3005/01 בגין חשבונם הפרטי, והשניה בת.א. 3136/01, בה תבע הבנק את השניים בגין יתרות חובה בסך 152,785 ש"ח שנוצרו בחשבון העסקי. כן נתבעה המערערת בתביעה זו כערבה, בגדר ערבותה, עד לסך 80,000 ש"ח.

4.         יורם לא התגונן כנגד התביעות. בהתאם, ניתנו נגדו פסקי דין על מלוא סכומי התביעות.

5.         אפרת ואימה - המערערת, ביקשו להתגונן כנגד התביעות. בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהירה של אפרת, אשר היתה אף עדת ההגנה היחידה בתיק. משהסכים הבנק כי תנתן רשות להתגונן, הפך תצהירה של אפרת לכתב הגנה.

6.         טענותיה העיקריות של אפרת כנגד התביעה נגעו לזיוף חתימותיה על גבי שיקים, שנמשכו מן החשבון העסקי, בסכומי עתק המגיעים לכדי 1,300,000 ש"ח. לטענתה, היא נכנסה כשותפה לחשבון זה בשנת 1999, כאשר הסתבר לה כי בעלה יורם הסתבך כלכלית עקב מעורבותו בהימורים. על כן, ביקשה להצטרף לחשבון, כאשר חיוב החשבון יעשה רק באמצעות שתי חתימות, שלה ושל בעלה. לטענת אפרת, היה על הבנק לזהות את הזיוף החובבני של חתימתה על גבי השיקים, אשר אינו תואם את דוגמת חתימתה, המצויה בבנק.

            טענות נוספות, שהעלתה אפרת, נוגעות לדרך ניהול החשבון, ולפירוט סכומי התביעה - טענות אלה נזנחו במהלך ניהול התביעה.

            על כן, דרשה אפרת כי סכומי השיקים האמורים יקוזזו מחובה לבנק.

7.         בית המשפט הנכבד קמא [כב' השופטת בסול] קבע כממצא, כי אכן זוייפו חתימותיה של אפרת על גבי שיקים רבים. בית המשפט סיווג את השיקים למספר קטגוריות:

א.                  א.                  שיקים נושאי חתימות מזויפות שלא הוצגו לפרעון - על כן לא היה מקום לקזזם.

ב.                  ב.                  שיקים שחוללו על ידי הבנק - אף אלה לא הביאו להגדלת יתרת החובה בחשבון ומימלא לא הובאו בחשבון.

ג.                    ג.                    שיקים שנמשכו מן החשבון העסקי לטובת החשבון הפרטי, ובכך זיכו את המבקשים בחשבון זה. לגבי שיקים אלה הסכימו הנתבעות כי אין לקזזם.

ד.                  ד.                  שיקים אשר הוכח כי הוצאו במישרין לצרכי העסק, בהסתמך על מוצגים שהובאו מתיק בימ"ש המחוזי בחיפה, בו מתנהלת תביעה מקבילה של אפרת כנגד הבנק. בית המשפט התיר הגשת מסמכים אלה, לנוכח הסכמת הצדדים להצגת פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט קבע, כי הואיל ומדובר היה בהוצאות הכרחיות לקיומו של העסק ולנוכח עדותה של אפרת בנדון, לא היה בפירעון שיקים אלה, הגם שלא נשאו חתימות אוטנטיות, כדי לגרום נזק לחשבון העסקי. על כן, נדחתה טענת הקיזוז גבי שיקים אלה.

ה.                  ה.                  שיקים שנמשכו לפקודת הנתבעות - אפרת והמערערת - לא קוזזו.

ו.                    ו.                    שיקים שנמשכו לפקודת יורם - לא הוכרו וקוזזו.

ז.                   ז.                   שיקים שנמשכו מן החשבון העסקי בניגוד לזכויות החתימה, לגביהם ניתנו הוראות מפורשות על ידי אפרת כי יכובדו, לא קוזזו, לנוכח אישורה של אפרת.

8.         הבנק טען בבית המשפט קמא כי אפרת מושתקת מלטעון כנגד כיבוד כל השיקים האמורים, שכן היא עצמה נמנעה מלעקוב אחר התנהלות חשבון הבנק, חרף העובדה כי דרשה להיכנס כבעלת זכות חתימה בחשבון, לצורך פיקוח על יורם ומשיכותיו.