הפחתת מזונות בטענות שינוי נסיבות ומשמורת משותפת

לפנינו תביעת האב להפחתת מזונות.

רקע והליכים קודמים

ההורים התגרשו ביום ט' באדר ב' תשע"ד (11.3.2014). במהלך נישואיהם נולדו להם שני ילדים, כיום בני כשתים-עשרה ועשר.

בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין נקבע בהסכמה כי מזונות הילדים יעמדו על סך 1,900 ₪ לכל ילד. סכום זה כולל מדור. כמו כן הוסכם כי משמורת הילדים תהיה בידי אמם ונקבעו זמני שהות. עוד הוסכם כי התדיינות עתידית בעניין המשמורת תהיה בבית המשפט. עניין מזונות הילדים נותר בסמכות בית הדין.

לאחרונה נידון עניין המשמורת בבית המשפט, שם הגיעו ההורים להסכמה כי האחריות ההורית תהיה משותפת. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין.

בהמשך לפסק דין זה פנה האב לבית דיננו בתביעה קודמת לביטול מזונות ביום 20.02.2017.

טענות האב בתביעתו הקודמת

האב טען בתחילה לשינוי נסיבות. לדבריו, עם פסק הדין לאחריות הורית משותפת קטנו זמני השהות של הילדים אצל אימם, ויש לבטל את חיוב המזונות בהתאם.

בית הדין ביקש לברר מהו השינוי שנעשה בפועל, והתברר כי כל שנוסף היא לינת לילה אצל האב. בבוקר, למחרת אותה לינה, הילדים מובאים על ידי אביהם למסגרת הלימודים. כמובן, בנסיבות אלו השינוי בהוצאות האב הוא נמוך מאד, ולמעשה נוספה לו ארוחת בוקר שבועית בלבד.

לאחר שהתבררה משמעות הדברים, הבהיר האב כי לא זו טענתו העיקרית, ואם זו בלבד הייתה המציאות העומדת לדיון היה נכון שלא להידרש לתביעתו. אולם טענה אחרת בפיו במישור המשפטי-מהותי.

לדבריו, משנפסק כי האחריות ההורית משותפת, אין להפלות בין האב לאם. לילדים אב ואם בעלי אחריות הורית שווה, הכוללת זכויות שוות וחובות שוות. הם מתגוררים בשני בתים בית אביהם ובית אמם, ואין לאפשר מצב בו בית אחד יהיה עשיר ובית שני יהיה בית עני. לדבריו, זו גם משמעות החלטת מועצת הרבנות הראשית שניתנה לאחרונה הכוללת התייחסות להכנסות האם.

עוד טען כי בעת הגירושין עבד גם כרופא שיניים שכיר וגם כעצמאי, וכעת הפחית את היקף עבודתו בגלל נסיבות בריאותיות.

האב התבקש להציג נתוני השתכרות על התקופה הקודמת לגירושין. מתוך תלושי השכר שהוצגו, עולה כי בשנים 2013-2014 עבד בעבודה נוספת במשרה חלקית. האב לא הציג את נתוני השתכרותו באותן שנים ממשרתו הקבועה ולכן הוחלט שיש להידרש לטענתו העיקרית-העקרונית שיש לפטרו לחלוטין מתשלום מזונות. האב הודה בזמנו כי אינו משלם את המזונות במלואם, ולדבריו הוא משלם כשבעים אחוזים מסכום המזונות.

התביעה נדחתה. בסיפא של פסק הדין כתבנו כי האב רשאי לעדכן את כתב תביעתו כך שבמקום תביעה לביטול מזונות תהא התביעה להפחתת מזונות נוכח שינוי נסיבות שחל לדבריו. בכלל זאת ימציא נתוני השתכרות מלאים לשנים 2014-2013.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הגדול. בבית הדין הגדול חזר האב על דבריו, כפי שנכתב בהחלטת בית הדין הגדול:

"שאין הוא מבקש דיון פרטני (כפי שהוצע לו בבית הדין האזורי על גובה המזונות והשיקול להפחתה) [כך במקור – א.א.א.] אלא דיון עקרוני המבוסס על החלטת בג"ץ הקובעת כי במזונות הילדים שמגיל שש ואילך המצויים במשמורת משותפת וכשהכנסות ההורים שוות יישאו שני הצדדים בשווה, דהיינו: האם לא תהיה זכאית למזונות."

הערעור נדחה.

משנדחה הערעור הגיש האב את תביעתו הנוכחית שהיא תביעה להפחתת מזונות ולא לביטול מזונות כקודמתה.