הפ"ב 7300/08 אברהם יצחקוב נ' אבנר גילקרוב ואח' - פסקדין

לפניי בקשה שהגישו האחים אבנר ודוד גילקרוב (להלן: "המבקשים") לביטול פסק בורר שניתן ביום 8.7.08 ע"י הרב אהרון סימן טוב (להלן: "פסק הבורר" ו"הבורר" בהתאמה) (הפ"ב 8172/09); ובקשה (הפ"ב 7300/08) שהגיש אבנר יצחקוב (להלן: "המשיב") לאישור פסק הבורר.

המבקשים הינם תושבי חוץ, אזרחי ארה"ב המתגוררים בניו-יורק, העוסקים בתחום הסחר ביהלומים. בעבר התקיימו קשרים עסקיים בין המשיב למבקשים.

בתחילה התנהלו ההליכים בבקשות האמורות לפני כב' הש' שטרנברג-אליעז, אשר בהחלטה מיום 5.5.10 אישרה את פסק הבורר, לאחר שדחתה גרסת האחים גילקרוב, עקב אי-התייצבותם לחקירה נגדית. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4316/10), ובפסק דין מיום 30.4.12 ביטל בית המשפט העליון את ההחלטה האמורה, והורה על החזרת התיק לבית משפט זה לשמיעת הוכחות ולדיון לגופן של הטענות הרבות שהועלו כנגד פסק הבורר. לדברי בית המשפט העליון, "החלטתנו זאת ניתנת בשים לב לנסיבותיו הפרטניות של ההליך דנן – בהן הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בהליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי והטענות שהופנו כנגד הליך הבוררות שראוי לבררן לגופן."

לפיכך, חזר התיק לבית משפט זה להישמע לפניי. בתום דיון קד"מ מיום 24.6.12 הוריתי לצדדים להגיש כתבי טענות חדשים; ובהתאם, המבקשים הגישו את בקשתם לביטול פסק בורר ביום 10.10.12 ותצהירי המבקשים הוגשו ביום 26.11.12. תשובת המשיב לבקשה לביטול פסק בורר הוגשה ביום 5.12.12 בצירוף תצהירים של המשיב ושל הבורר. תצהירו של העד ארז אמינוב הוגש ביום 6.1.13. התקיים הליך הוכחות בו נחקרו המצהירים, ולאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם.

הצדדים חלוקים לא רק באשר להליך הבוררות ופסק הבוררות שניתן במסגרתו, אלא אף בנוגע לעובדות שהובילו להסכם הבוררות ולפסק הבורר. לפיכך, אפתח בעובדות המתוארות בפסק הבורר ובהכרעתו, ולאחר מכן אציג את העובדות הנטענות ע"י הצדדים וטענותיהם לביטול או לאישור פסק הבורר.

העובדות המתוארות בפסק הבורר

בפסק הבורר מכונים המבקשים "צד א'" והמשיב מכונה "צד ב'". בפסק מצוין כי הצדדים חתמו על הסכם בוררות ביום 1.6.08 בקווינס ניו-יורק, "במטרה להכריע במחלוקת הכספית הקיימת בין הצדדים", וכי הם קיבלו על עצמם לקיים את מלוא הפסק. כן נאמר כי הפסק ניתן "לאחר פגישות, דיונים, שמיעת טענות הצדדים וחקירת העד המרכזי (ארז אמינוב), חקירה אשר נעשתה בנוכחות צד א' בהעדר צד ב' ובהסכמת צד ב', בניו יורק ביוני 2008".

העובדות מתוארות כדלקמן:

בשנת 2003 נכנס המשיב לשותפות עם המבקשים, ובסיומה נוצר רווח למשיב בסך 2,150,000$. בחודש מאי 2004, ביקש המשיב מהמבקשים כי מתוך הרווח האמור, ישמרו אצלם סך של 1,150,000$ בכספת בניו יורק, בעוד שאת היתרה, בסך מיליון דולר, לקח עימו, תוך שקיבל התחייבות מהמבקשים, כי הם ישלימו לו את הסכום שהופקד אצלם, במקום ובזמן שהמשיב ידרוש את כספו.

מחודש מאי 2004 ועד ל- 25.12.06 העבירו המבקשים למשיב כספים, לפי דרישתו, על חשבון הכספים שהופקדו אצלם, כך שביום 25.12.06 עמדה יתרת הכספים שבידי המבקשים על סך 782,500$. המבקשים התחייבו למשיב בעל-פה לשלם לו את יתרת הכסף בינואר 2007, ברם כאשר הגיע מועד התשלום האמור, הכספים לא שולמו לו. המבקשים שוב התחייבו בפני המשיב לשלם את יתרת הכסף בפברואר 2007, אך גם מועד זה חלף בלי שיבוצע תשלום כלשהו לידיו.