הפ"ב 65618-03-15 רוזנבלום נ' פלס

1.לפניי בקשה לפי סעיפים 24(10) ו-24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), לפיה יבוטל פסק הבורר שניתן על ידי כב' הרב ישראל ברגר (להלן: "הבורר"), וכן להורות על מינוי בורר חליף, שופט מחוזי או עליון בדימוס, אשר ירפא את הפגם המהותי בכללי הצדק הטבעי שנפל בפסק הבורר וייתן פסק בורר חדש בסכסוך שבין הצדדים.

2.המבקש עתר לביטול פסק הבוררות ובמקביל עתר למתן צו לעיכוב הליך הבוררות עד להכרעה בבקשה לביטול הפסק. בדיון שהתקיים ביום 15.6.15 הסכימו הצדדים, כי על אף שרק הבקשה לעיכוב הליך הבוררות הגיע למותב זה במסגרת תורנות, התבקש בית המשפט להכריע בתיק לגופו וכי עד למתן פסק הדין יישאר צו עיכוב זמני בעינו. עוד הסכימו הצדדים לוותר על חקירת המצהירים, כאשר כל צד מסתמך על העובדות הנטענות בתצהיריו הוא ובתצהירי הצד שכנגד וכן על מסמכים שהוגשו כנספח. להסכמה דיונית זו ניתן תוקף של החלטה.

הרקע לבקשה

3.בין המבקש לבין המשיב התגלעו חילוקי דעות ביחס לשותפות עסקית שביניהם, בנוגע למקרקעין המצויים במתחם הידוע כמתחם סומייל בתל אביב. תחילה הוגשה תביעה מטעם המבקש לבית המשפט השלום בתל אביב, אולם לאחר מכן הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקת לבוררות לפני הבורר וחתמו על "שטר בירורין" מיום כ"ו טבת תשע"א (להלן: "השטר"), שצורף כנספח ב' לבקשה.

4.טענתו המרכזית של המבקש בבוררות הייתה, כי מכוח הסכמי שותפות ונאמנות הוא הבעלים של 50% מחברת קונטיננטל רזידנס בע"מ (להלן: "החברה"), שהחזיקה, בין היתר, במקרקעין במתחם סומייל, ששוויים מגיע לעשרות מיליוני שקלים. כמו כן, העלה המבקש טענות אחרות.

5.הבורר דחה את תביעותיו העיקריות של המבקש בפסק בורר מיום ז' באדר תשע"ה, 29.2.15, שצורף כנספח א' לבקשה (להלן: "הפסק"). הבורר קבע, כי המבקש אינו בעלים ב-50% בחברה, וכי החברה החזיקה בנאמנות עבור המבקש ב-50% מתוך 35% שהיו לחברה בשותפות פארקנר-קונטיננטל (להלן: "השותפות"). בהקשרה של קביעה זו, דחה הבורר את טענות המבקש והוסיף, כי מאחר שהחברה לא נרשמה על שמו, לא ניתן לקבוע כי הוא בעלים של החברה. מכאן, נדרש הבורר לקבוע באילו זכויות החזיקה החברה עבור המבקש, זאת על יסוד הסכם שנחתם בין חברת פרתם (להלן: "פרתם") שהחזיקה 50% ממניות פארקנר לבין החברה חרף הודעת בנק דיסקונט שהתנגד לעסקה ואשר הסכמתו היוותה תנאי מתלה לשכלולה. לאחר שלא מצא תשובה לתהיותיו בטיעוני הצדדים, פנה הבורר בכתב למר איציק יוד (להלן: "יוד") שהעיד בפניו מטעם המשיב וניהל עמו התכתבות במייל וכן נמסרו לו על ידו מסמכים. על סמך דבריו של יוד קבע הבורר, כי בידיו של המשיב אין זכויות חוזיות וחלקה של פרתם בפארקנר משום שעסקת הרכישה רוקנה מתוכן על ידי סירובו של הבנק לאשרה. לכן, גם לא אחז בידו זכויות עבור המבקש. מה גם, שהמבקש לא השקיע בוודאות כספים לרכישת זכויות אלה. עוד נקבע, כי הזכויות האמורות אינן כוללות את החלקות הצפוניות שלמבקש, כאמור, אין זכויות בהן, וכי לאחר ביטול העסקה הראשונה שבין הצדדים, אין למבקש כל זכויות במקרקעין עצמם. עוד נקבע, כי בביטול העסקה הראשונה שבין הצדדים היה המשיב מעורב כצד פעיל ולא כנגרר בלבד.

6.הבורר הוסיף וקבע עוד, כי יש לקבל חוות דעת על ערכה של העסקה הראשונה טרם ביטולה, כדי להכריע אם המשיב חייב בגין אחריותו כנאמן על היזק שבא כתוצאה מפעולה בזדון וכי מבטל כיסו של חברו המבקש. עוד נקבע, כי המבקש במעשיו הפר את סעיף הנאמנות בהסכם השותפות, וזכותו של המשיב לפרק את השותפות מאז ההפרה ואילך.

תמצית טענות המבקש

7.המבקש מבסס את בקשתו על שני אדנים מרכזיים. האחד, טענה בדבר זכות השמיעה והטיעון שלו בפני הבורר, זאת לאחר שלטענתו הבורר, כפי שנקבע בגוף הפסק, לאחר ששמע את גרסת המבקש ואת גרסת המשיב ונשאר מסופק, פנה ליוד, ובהסתמך על תשובה שקיבל ממנו (להלן: "מכתב יוד" וגם "מייל יוד") ביסס את קביעותיו בפסק הדין. על פי הנטען, יוד העיד בבוררות מטעם המשיב לאחר ששימש כיד ימינו של המשיב והקים וניהל עבורו את החברות שלו, וכן קיבל ממנו כתגמול דירה בפרויקט שבמחלוקת. לטענת המבקש, לאחר תום העדויות פנה הבורר בסדרה של שאלות לצדדים אשר לטענתו מפריכות לחלוטין את הלוגיקה שבגרסת המשיב. ב"כ המבקש השיב מצידו, עם העתק לב"כ המשיב, אולם לעומתו, ב"כ המשיב שלח חומר לבורר בלי העתק לב"כ המבקש. פנייה של ב"כ המבקש לבורר נענתה לטענתו בתשובות מתחמקות. משהגיע פסק הבורר, התברר למבקש כי הבורר לא הסתפק בתשובות ב"כ המשיב שלא שכנעו אותו ופנה מיוזמתו ליוד והלה השיב לו במכתב. מאחר שתגובתו של יוד הועברה בכתב ולא בדרך של עדות בנוכחות הצדדים וגם תוכן המכתב לא הועבר לידיעת הצדדים, לא התאפשר, לטענתו, למבקש לחקור את יוד בחקירה נגדית, להביא עדים להפרכת דבריו ולהשמיע טענות כלשהן בעניין. מעבר לכך, המבקש אינו יודע אילו מסמכים הועברו על ידי יוד לבורר, כפי שמצויין בפסק, לאחר שגם אלה לא הועברו לעיונו ולא התאפשר לו להתייחס אליהם. לדברי המבקש, היתה בכך שלילה של זכות השמיעה והטיעון שלו בפני הבורר.

8.האדן השני עליו מבוססת הבקשה, הינו הטענה שלאחר מתן פסק הבורר, נודע לו באקראי מפי אחד ממקורביו שלבורר ישנם קשרים עם ב"כ המשיב בבוררות הרב עזרא ליפל (להלן: "ליפל"). לטענתו, ליפל ייצג את בתו של הבורר בהליך גירושין מבעלה. יתר על כן, באותו הליך היה הבורר עצמו צד ישיר להליך לצד בתו ושניהם יוצגו על ידי ליפל. בעניין זה היפנה להחלטת בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב מיום יט' טבת תש"ע-5.1.10, נספח ט' לבקשה, הקובעת כי הבורר ובתו פעלו במשותף לאורך תקופה ממושכת לשיבוש הליכי משפט והליכי כינוס נכסים. עוד נאמר, כי הבת ואביה "צעדו שלובי זרוע" בהליך מתמשך של ניסיונות שיבוש הליכי משפט והליכי כינוס וכי במסמכים שהוצגו בפני בית הדין מצויות הוראות של הבורר לליפל בכתב ידו ובחתימתו המלמדות על כך שהוא נותן ההוראות לבא-כוחה של בתו.