הפ"ב 58069-05-15 מגידש נ' נדב

בפניי בקשה לאישור פסק בוררות חלקי שניתן על ידי בית הדין "ארץ חמדה – גזית" בירושלים ביום ו' בניסן תשע"ה (26.3.15).

המשיב הגיש תגובה לבקשה, בה טען כי מדובר בתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בת"א, וכי בית המשפט בת"א הוא אשר הפנה את הצדדים לבוררות בהתאם לבקשתם. לפיכך ביקש המשיב לסלק את הבקשה או להעבירה לבית המשפט בת"א.

המבקש נדרש להשיב לטענה זו, ובתגובתו טען כי בית משפט זה הוא שהפנה את הצדדים לבית הדין שערך את הבוררות, ולכן קנויה לו הסמכות המקומית לדון בבקשה לאישור פסק הבוררות.

בהחלטתי מיום 12.10.15 הוריתי למשיב להגיב לטענת המבקש, אולם עד היום לא הוגשה תגובה מטעמו.

העיון בפסק הבוררות ובשני תיקי בתי המשפט אליהם הפנו הצדדים מעלה כי הסכסוך בין הצדדים נוגע לכמה נכסים, ביניהם אחד בירושלים ואחד בחולון.

בעניין הנכס בירושלים הוגשה על ידי המשיב בקשה למינוי בורר לבית משפט זה (הפ"ב (מחוזי י-ם) 26079-06-13 נדב נ' מגידש), ובדיון מיום 15.9.13 נתן כב' השופט גרינברגר תוקף להסכמת הצדדים בדבר מינוי בית הדין "ארץ חמדה – גזית" כבוררים.

במקביל התנהלה בין הצדדים תביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי בת"א בעניין הנכס בחולון (ת"א (מחוזי ת"א) 31704-11-12 ריזמוביץ נ' נדב). לבית המשפט בתל אביב הוגשה בקשה לעיכוב הליכים בשל הסכמת הצדדים על העברת הסכסוך לבוררות, אשר התקבלה בהחלטה מיום 31.8.14.

מכאן כי בית המשפט המחוזי בת"א לא קנה סמכות בלעדית לדון בעניין הבוררות בין הצדדים, והסמכות לדון בבקשה לאישור פסק הבוררות תיקבע לפי כללי הסמכות הקבועים בתקנות סדרי-הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968.

הבוררות התנהלה בירושלים, ועסקה הן בנכס שבירושלים והן בנכס שבחולון. משכך נתונה לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה לאישור הפסק.

אני דוחה, אפוא, את בקשת המשיב לסילוק הבקשה או להעברתה לבית המשפט בת"א.