הפ"ב 5397-02-15 לוי נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ ואח' - פסקדין

בבקשה שלפני מתנגדות המשיבות למינוי בורר בטענה לפיה תנית הבוררות, עליה נסמכת הבקשה ואשר על קיומה אין חולק, נכללת בהסכם בלתי חוקי שעיקרו תשלום דמי חסות.

1.המחלוקת נושא הבקשה שלפני נעוצה בשנת 1999, עת זכו המשיבות במכרז שפורסם ע"י מינהל מקרקעי ישראל לביצוע פרוייקט פינוי-בינוי של מתחם המקרקעין הידוע בשם "שכונת הארגזים" בתל-אביב, שהמבקש נמנה על תושביה, ובמלחמתם של התושבים המפונים בתנאי הפינוי שהוצעו להם.

על רקע זה עותר המבקש למינוי בורר שיכריע בסכסוך כספי שנתגלע בינו לבין המשיבות שמקורו ב"הסכם רווחים" שנכרת ביניהם ביום 28.4.99, לפיו יועד למבקש ולשלושה אחרים חלק מוסכם ברווחיהן של המשיבות בביצוע פרויקט הבניה שתוכנן להתבצע על ידן בשכונה זו. המבקש סומך בקשתו על סעיף 11 ל"הסכם הרווחים" המורה כי: "כל מחלוקת בין היזם והקבוצה תועבר להכרעת בורר יחיד שייקבע בהסכמת הצדדים, הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות".

2.המשיבות, שאינן חולקות על קיומה של תנית הבוררות, מתנגדות למינוי בורר משלטענתן "עסקינן למעשה בהסכם לגביית מעין 'דמי חסות' בידי המבקש ומי שחברו לו שכינו עצמם 'ועד' שכונת הארגזים". נטען כי "במסגרת ההסכם הציג המבקש מצגים לפיהם יש ביכולתו לדאוג לכך שתושבי 'שכונת הארגזים' לא יפריעו בביצוע עבודות פינוי של תושבי השכונה ובתמורה הוא מבקש לקבל כסף", וכי "המבקש וחבריו טענו בפני המשיבות כי אם לא ייחתם ההסכם עמם הפרויקט לא ייצא לפועל, וההשקעה הכספית העצומה של המשיבות תרד לטמיון". לגישתן "מחלוקת מן הסוג הזה שמבוססת על הטענה כי הסכם לגביית מעין 'דמי חסות' לא קוים צריכה להידון בבית המשפט ולא בהליך בוררות", בניגוד לשאיפת המבקש כי הדיון יתקיים "במחשכים, בהליך בוררות ולא תחת עינו הפקוחה של בית המשפט הנכבד".

המשיבות טוענות כי הניסיונות לביצוע מהלך פינוי-בינוי בשכונה, נתקל בהתנגדות אלימה מצד התושבים, וכי המבקש וחבריו הציגו עצמם כוועד התושבים והן נאלצו להיכנע לתכתיב של 'הועד' ולחתום על הסכם הרווחים המזכה את חבריו בתשלום תמורת שירותי ייעוץ, ניהול מו"מ עם תושבי השכונה ומתן שירותים לצורך הבטחת הפינוי. לשיטתן, המדובר בהסכם בלתי חוקי, מה גם שבפועל, לא ניתנה ע"י המבקש והועד התמורה המוסכמת. עוד נטען כי בשלב הנוכחי טרם הפיקו המשיבות רווחים בפרויקט.

3.בתשובתו דוחה המבקש מכל וכל את תיאור האירועים כפי שהוא מוצג על ידי המשיבות, עת לשיטתו, גם בהינתן התיאור האמור, המוכחש על ידו, אין בכוחו לשלול את תוקף הסכם הרווחים, ודאי לא את מחויבותן של המשיבות להתדיין עמו בבוררות, במסגרתה יוכלו להעלות את הטענות המועלות על ידן בתשובתן, ואלו תוכרענה ע"י הבורר.

4.כאמור לעיל, אין מחלוקת כי הסכם הרווחים אכן נחתם ע"י הצדדים, וכי הסכם זה אכן כולל תנית בוררות תקפה. עוד מוסכם עליהם כי לא ניתנה הודעת ביטול להסכם זה במועד כלשהו על ידי מי מהצדדים. השאלה הטעונה הכרעה נסבה על השאלה האם מחמת אופיו הנטען של ההסכם אין לאכוף את תנית הבוררות בדרך של מינוי בורר בידי בית המשפט, משעסקינן בחריג המאפשר לבית המשפט לקבוע כי ראוי לו לסכסוך שיתברר באכסניה של בית המשפט.

5.סמכותו של בית המשפט למנות בורר כל אימת שקיים הסכם בוררות אינה בגדר חובה. הפסיקה קבעה את אמות המידה לפיהן יעשה בית המשפט שימוש בשיקול דעתו באם לעשות כן, ובמסגרת זו "יש לבחון האם מתקיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות סטייה מהעקרון המורה כי יש לכבד את הסכם הבוררות... מגוון השיקולים שניתן להעלות כנגד אכיפת הסכם בוררות הוא רחב, ומערב הן שיקולי צדק הנוגעים לבעלי הדין עצמם ולמערכת היחסים ביניהם, והן אינטרסים כלליים הנעוצים באינטרס ציבורי פרחב" [רע"א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי, פסקה 6 והאסמכתאות שם (2006)].

וכן: "בית המשפט אינו חייב למנות בורר. יש לו שיקול דעת אם למנותו ואם לאו, שיקול דעת הנובע הן מלשון הסעיפים והן מהיגיון החוק... הביטוי 'רשאי בית המשפט מופיע בפרק ג לחוק הבוררות, הוא הפרק הדן במינוי הבורר, ויש לפרשו כנותן שיקול דעת לבית המשפט לא רק לגבי ההחלטה את מי למנות אלא גם אם בכלל למנות בורר לצדדים" (סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, 415-416, 2005; הדגשה במקור).

בית המשפט יורה על דיון בבית המשפט, למרות קיומו של סעיף בוררות עת מדובר בעניין שאינו יכול להיות נושא להסכמה בין הצדדים, למשל בענייני סטטוס [ע"א 207/82 כהן נ' בלומברג, פסקות 5-9 לפסק דינו של כבוד השופט לוין והאסמכתאות שם (1985)]; השתהות בקידום הליכי הבוררות וזניחתם, קיומו של הליך תלוי ועומד בנושא הסכסוך [רע"א 2428/13 אנקונינה נ' נוראלי, פסקה 7 והאסמכתאות שם (2013)]; מעורבות של נושאים או צדדים אחרים שאינם כפופים לבוררות ההליך המבוקש שישללו ממנו משמעות מעשית [רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפרים (ישראל) בע"מ (1993)]; ומקרים בהם בבסיס התביעה אותה מבוקש להביא בפני הבורר עומדות טענות מבוססות לעבירות פליליות חמורות שיש אינטרס משמעותי, פרטי או ציבורי, בבירורן הפומבי, להבדיל מ"הטעיה חוזית שגרתית" [רע"א 3331/14 Siemens AG נ' חברת החשמל לישראל, פסקות 10 ו-17 והאסמכתאות שם, (2014)]. עוד נאמר ברע"א 3331/14 כי "קשה להלום כי צד להסכם בוררות יוכל להשתחרר מעולה של בוררות בכך שיעלה בהבל קולמוסו טענת תרמית וזיוף".

6. ומהי התשתית העובדתית עליה סומכות המבקשות את הטענה הקשה לפיה אולצו להתקשר עם המבקש בהסכם שעיקרו תשלום דמי חסות? עיון בבקשה ובתצהיר התומך בה מעלה כי הגם שהמשיבות רומזות כי ברקע לכריתת ההסכם עומדים מעשים פליליים שביצע המבקש, הרי שבניגוד לכותרת החמורה שננקטה על ידן, בפנינו תצהיר כללי וסתמי למדי, הנוקט בניסוח מעורפל המגלה טפח אך מכסה טפחיים, ושהוגש מטעם מנהלה של משיבה 1, שאינו מפרט מאימתי הוא משמש בתפקיד, והאם הנטען על ידו ידוע לו מידיעה אישית.

התצהיר מתאפיין בתיאורים כלליים וסתומים, עת צורת ניסוח זו נובעת על פי הנטען ממניעי "צחות לשון", "לשון עדינה" ורק "על קצה המזלג", אף רובו ככולו אינו מתייחס ספציפית למבקש, כי אם לתושבים, לגורמים עלומים או לוועד. האמירות החמורות ביותר המופיעות בתצהיר הן כי המבקש ואחיו "הבהירו למשיבות כי בלא שיתוף פעולה עימם (שכרוך כמובן בתשלום מכובד מאד) הן לא תוכלנה לבצע את הפרוייקט"; כי "המבקש הסתיר מתושבי שכונת הארגזים את דבר ההסכם"; כי "תושבי השכונה...לא בחלו באיומים קשים כלפי כל מי שלא שיתף עימם פעולה"; וכי "הצמידו גורמים עלומים מהשכונה לבנת חבלה לחלון ביתו של מנהל חברת נידר...", כי חברי הועד ביצעו פעולות אלימות "כגון הפיכת שולחנות בכנס שיזמו פרידמן חכשורי ואביוד", וכי ההסכם נחתם ע"י המשיבות "רק בשל הלחצים הפסולים שהופעלו עליהן".