הפ"ב 53586-11-15 פורת נ' בר

1.בין הצדדים נערך הסכם לשיתוף פעולה במיזם עסקי שעניינו פיתוח ושיווק אפליקציה מבוססת מיקום. בסעיף 14 להסכם מיום 09.06.2015 נקבע בין השאר כי

"...במידה שהמחלוקת לא תבוא לידי פתרון מוסכם על ידי הצדדים בתוך תקופה של 14 ימי עסקים מהיום בו ביקש אחד הצדדים בכתב קיום בוררות בין הצדדים, אזי תובא המחלוקת אך ורק בפני בוררות שתתנהל בפני גורם שיוסכם על שני הצדדים. ככל שהצדדים לא יסכימו על גורם מוסכם בתוך 30 ימי עסקים מהיום בו ביקש אחד מהצדדים בכתב את קיום הבוררות, יערכו הצדדים את הבוררות אצל שופט בדימוס מבית המשפט המחוזי וידונו על פי כללי החוק והדין הישראלי".

2.הצדדים מסכימים כי אכן נדרש מינוי בורר לצורך הכרעה בסכסוך שביניהם, אך חלוקים באשר לזהותו. המשיב טוען כי בהתאם להסכמה המפורשת בינו לבין המבקש, יש למנות כבורר מי שהוא שופט בית משפט מחוזי בדימוס, ואין בלתו. מנגד, טוען המבקש כי תנית הבוררות נוסחה על רקע תקוות הצדדים לפיתוחו של מיזם בעל ערך כספי משמעותי, ומכאן כישוריו של הבורר המיועד, אלא שנושא הסכסוך שנתגלע בפועל הינו בעל ערך כספי זניח ומתבטא בגמר חשבון הנוגע להיפרדות מוסכמת בין הצדדים בשלב ראשוני של יחסיהם, לאחר שהמבקש העביר למשיב כהשקעה במיזם סכום של 60,000 ₪- המשקף את גבולותיו של הסכסוך הטעון הכרעה. סכום זה אינו מצדיק, לגישתו, מינוי בורר כעמדת המשיב "באשר קיים חשש ממשי כי שכר הבורר והוצאות ההליך יעלו על שוויו הכולל של הסכסוך", לטענתו, המשיב ממנף את העלויות הצפויות כחסם על מנת למנוע ממנו לממש את זכויותיו, עת ניתן לברר את ההליך דווקא במסגרת בוררות בפני בורר "...בעל רקע מסחרי ובקיא בתחום ההיי-טק".

3.אף שאני ערה לטענות המבקש, שיש בהן טעם רב, ואף שחששו שמא עמידתו של המשיב על מינוי בורר "מהשורה הראשונה", הגם שמדובר בסכסוך שהיקפו הכספי צנוע למדי, לא נועדה אלא להניאו מלתבוע את המשיב - אינו מופרך, חוששני כי בית המשפט אינו מוסמך להמיר את הסכמת הצדדים בשיקול דעתו, שהרי התדיינות בבוררות נסמכת על הסכמה. "ההסכמה להתקשר בהסכם בוררות הינה יסוד מרכזי במוסד הבוררות וההלכה היא כי על הסכמה לבוררות להיות ברורה וחד משמעית" (רע"א 8113/09 אלייד סוכנויות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ, ניתן ב-02.11.2010). קיומה של תנית בוררות ותוכנה מוסקים "מנוסח הסכם הבוררות, אך גם מהתנהגות הצדדים... [כאשר] הסכמת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון הסכם הבוררות" (רע"א 2982/14 משי זהב נ' אור חי, פסקות 12-13, ניתן ב-26.06.2014).

משתנית הבוררות נוקבת בתנאי כשירות נדרש, ובאין נסיבות יוצאות דופן המלמדות על הסכמת הצדדים לחרוג מהתנאי האמור או שלילת אפשרות מימושו, שומה על בית המשפט לפעול בהתאם לה. היחס שבין הסכום במחלוקת לבין עלויות הליך הבוררות המוסכם עשוי להוות שיקול להימנע מעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות עת התביעה מוגשת לבית המשפט (בש"א (י-ם) 6248/09 ליזריס מטריות בע"מ נ' פרנקל, פסקה 13, ניתן ב-26.04.2009; ת"ק 29842-03-14 פלוני נ' אלמג"נ בע"מ, ניתן ב-31.08.2015), אף עשוי להוות שיקול להימנע ממינוי בורר, אך אין די בו כדי לחייב צד לתנית הבוררות להתדיין בפני גורם מכריע שונה מזה שהוסכם בין הצדדים.

4.כמובן שעל הצדדים לקחת בחשבון כי בהתאם לפרט י"ח לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, מוסמך בורר להטיל על מי מבעלי דין לשאת בעלויות הכרוכות בניהול ההליך, לרבות שכרו, ולקבוע את הסכומים ומועדי התשלום הנוגעים לכך, כך שעל כל צד ליתן דעתו לכך שיכול ועלות ההתדיינות תיפול בסופו של יום על כתפיו.

אשר על כן, אני ממנה כבורר את השופט בדימוס דוד גלדשטיין, מבית אסיה, רח' ויצמן 4 תל אביב.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ו, 31 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.