הפ"ב 51428-01-15 בית הספר החקלאי סליסיאן של בית ג'מאל נ' פרחי רמת בית שמש בע"מ ואח',הפ"ב 5069-11-14 פרחי רמת בית שמש בע"מ ואח' נ' בית הספר החקלאי סליסיאן של בית ג'מאל

ביום 9.5.16 ניתן פסק דין בבית משפט זה לפיו אושר פסק הבוררות של כב' הבורר, השופט (בדימ') דוד גלדשטיין אשר ניתן ביום 15.1.15. מכוח אישור זה הגיש ב"כ המבקשות בקשה כי בית המשפט יחתום על פסיקתא בנוסח שצורף לבקשתן.

לפי הנטען בבקשה האמורה, הפסיקתא האמורה משקפת סכומים אשר נפסקו לטובת המבקשות בפסק הבוררות, כאשר הסכומים מחושבים בהתאם להוראות הבורר ונכון למועד הגשת הבקשה.

בתגובה לבקשה האמורה טען ב"כ המשיב כי יש לדחות את הבקשה למתן פסיקתא כפי שהוגשה, וזאת, בין היתר, מכיוון שחישובי החיובים המשתקפים בפסיקתא אינם מוסכמים מצד המשיב, ולפי החישובים שערך הוא, הסכומים העולים מהוראות הבורר ואשר אותם יש לחייב את המשיב הינם שונים מאלה שפורטו בפסיקתא שהוגשה לחתימה.

בתשובה לתגובה זו הגיש ב"כ המבקשות פסיקתא מתוקנת, שבה כלולים רק אותם סכומים אשר ב"כ המשיב עצמו ציין בתגובתו כסכומים העולים לפי החישובים שערך הוא; זאת, תוך שאותם סכומים שנשארו במחלוקת יישארו לדיון והכרעה בבית המשפט בנפרד.

בקשה חלופית זו של המבקשות מקובלת עלי, זאת מאחר שאכן עולה מתגובתו של ב"כ המשיב לבקשה לחתימה על פסיקתא כי ישנם סכומים שלפי סברתו הינם הסכומים הנכונים, וב"כ המשיב אף חזר וציין בדיון שלפניי כי אותם סכומים שציין בתגובתו הם הסכומים העולים מחישוביו על פי הוראות הבורר.

אי לכך, אין כל סיבה שלא לתת פסיקתא חלקית באשר לסכומים אלה, על מנת שניתן יהיה לגבות את הסכומים אשר אין לגביהם כל מחלוקת.

אומנם, במסגרת תגובתו למתן הפסיקתא טען ב"כ המשיב כי הוראות 375 ו-384 לפסק הבורר, אליהם מפנה ב"כ המבקשות בסיפא לפסיקתא, ואשר בהם קבע הבורר הוראות באשר להצמדת סכומי החיוב שבפסק הבוררות, אינן הוראות כלליות כפי שמבקש ב"כ המשיבות לקבוע בנוסח הפסיקתא. טענה זו יש לדחות, מאחר שבפסיקתא מבוקש כי בית המשפט יקבע את סכומי החיוב הקבועים בסעיפים 374, 381 ו-383 לפסק הבוררות, ומעיון בסעיפים אליהם מפנה ב"כ המשיב, דהיינו הוראות ההצמדה שבסעיפים 375 ו- 384 לפסק הבורר עולה, כי הוראות אלו חלות בבירור לפחות באותם שלושה סעיפים (סעיפים 374, 381 ו-383 לפסק הבוררות) אשר רק לגביהם מבוקשת הפסיקתא החלקית שהוגשה עתה. על כן, לא נפל כל פגם בהפניה שבפסיקתא להוראות ההצמדה שבסעיפים 375 ו-384 לפסק הבוררות.

כן יצוין, כי במסגרת הטיעונים לפניי ביקש לטעון ב"כ המשיב כי הסכומים שציין בכתב בתגובתו לבקשה למתן פסיקתא הינם נכונים אך למועד פסק הבוררות המקורי, שניתן בספטמבר 2014, ולא לפסק הבורר הסופי שניתן ביום 15.1.15. על כן נטען כי לא ניתן להסתמך על הסכומים האלה כאילו מדובר בסכומים מוסכמים. גם טענה זו אין לקבל, מאחר שבתגובתו לבקשה לחתימה על פסיקתא ציין ב"כ המשיב במפורש כי הפסיקתא המוצעת מתייחסת לפסק הבוררות המתוקן מתאריך 15.1.15, ועל כן ברי כי הסכומים שנקבעו על ידי ב"כ המשיב במסגרת אותה תגובה הינם הסכומים המתייחסים לאותו תאריך שבו ניתן פסק הבוררות המתוקן והסופי, ואשר הוא – ורק הוא – הינו פסק הבוררות אשר אושר בבית משפט זה.

אי לכך, תינתן פסיקתא המשקפת את החיובים שבסעיפי פסק הבוררות האמורים תוך שכל הסכומים האמורים יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד פסק הבוררות (15.1.15) ועד ליום התשלום בפועל.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת ב"כ המשיב כי יש לשנות את נוסח הפסיקתא ככל שהיא מתייחסת לאישורו של בית משפט זה של פסק הבוררות כאילו מדובר במתן תוקף של פסק דין; ואכן בהתאם להוראות חוק הבוררות, בית המשפט אינו נותן תוקף של פסק דין לפסק בוררות המוגש לאישורו, אלא רק "מאשר" את פסק הבוררות, הא ותו לא. אי לכך, ולאחר שגם ב"כ המבקשות הסכים לתיקון האמור, יתוקן נוסח הפסיקתא בהתאם.