הפ"ב 4404-10-15 עזריאל נ' דניאלציק - פסקדין

1.ביום 06.10.2015 הגיש המבקש את ההליך שבכותרת בו עתר "לביטול פסקי (ביניים) בבוררות" אשר ניתנו ע"י בית דין צדק של העדה החרדית בירושלים (להלן: "בית הדין"), כשהוא מכוון לארבע החלטות שניתנו בימים 16.07.201, 23.05.2015, 06.08.2015 ו-20.08.2015, שעניינן בפניה ל"ערכאות" ובתעודת כשרות שברשותו. כן עתר לסעד הצהרתי הקובע כי שטר הבוררות שנחתם בפני הבוררים על ידי הטוען הרבני מטעמו הרב דוד שוב (להלן : "הרב שוב") - בטל ומבוטל.

הרקע להליך

2.הרקע להליך- סכסוך שנתגלע בין בעלי הדין שעניינו בטענת המבקש כי בעשיית השימוש בביטוי "קיינעס" לצרכי מכירת סכך מפר המשיב זכויות קנייניות השייכות לו. בסבב הסכסוך הנוכחי (בעלי הדין ניהלו הליכים קודמים) הגיש המבקש ביום 05.02.2015 לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד המשיב ושניים אחרים תביעה (ת"א 14604-02-15), בה עתר לצו מניעה ולתשלום פיצויים בכל הנוגע לשימוש שנעשה ע"י המשיב בביטוי "קיינעס". בהסתמך על ההליך המתנהל בבית הדין ושניזום ע"י המשיב, הגיש המשיב בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, ואלו אכן עוכבו בהחלטת כבוד השופטת ד' אבניאלי מיום 18.10.2015 תוך מתן הוראה לפיה: "עיכוב ההליכים משמעו שאם יתברר במועד כלשהו כי הליכי הבוררות בוטלו או הופסקו, ניתן יהיה לחדש את ההליכים בתביעה דנן. בשלב זה ההליכים הגיעו לסיומם, והמזכירות תסגור את התיק".

הסכמה דיונית

3.בסיומה של ישיבת בית המשפט שהתקיימה לפני ביום 22.05.2016, במהלכה נחקרו שני בעלי הדין והטוען הרבני הרב זאב פרנקל, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יבוטלו ארבע ההחלטות נושא עתירת הביטול (פרוטוקול ע' 23 ש' 4-5), ו"בית המשפט ידון בשאלת תוקפו של שטר הבוררין והאם הוא כובל את המבקש ומכפיף אותו לשיפוטו של בית הדין גם בכל הנוגע לקנייס עצמו. אם בית המשפט יגיע להחלטה ששטר הבוררין משתרע גם על סכסוך הקנייס ומחייב את המבקש, ממילא החלטת כב' השופטת אבניאלי תעמוד בעינה, וההליך האזרחי ימשיך להיות מעוכב. אם ביהמ"ש יגיע למסקנה ששטר הבוררין לא מחייב את המבקש בכל הנוגע לסכסוך הקנייס, ממילא יחזור הסכסוך לביהמ"ש ובית הדין לא יהיה מוסמך לדון בו" (פרו' ע' 22 ש' 14-18).

טענות המבקש

4.המבקש טוען כי הרב שוב לא הוסמך על ידו להסכים להתדיינות בבוררות, שכן רק "התבקש על ידי המבקש לסור לבד"צ העדה החרדית, להסביר שהוא מתייצב מטעמי נימוס גרידא ובשל איומים על הסרת הכשרות ולאור הזימון האישי שנשלח...". לגישתו, הרב שוב הוסמך רק לטעון כי לא ניתנת הסכמה להתדיינות בפני בית הדין, כי מדובר בהמשכם של הליכים משפטיים קודמים, וכי הכשרות ניתנה ממילא לחברה שבבעלות המבקש, להבדיל מלו באופן אישי. בדיעבד הסתבר למבקש, ששהה בחו"ל במועד הישיבה שהתקיימה בבית הדין ביום 16.07.2015, כי בעת שהתייצב בפני בית הדין, חתם הרב שוב בחריגה מהרשאה על שטר בוררות "בדבר כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאתנו הח"מ על חבירו, בעניין ביטול ערכאות וכל הסכסוכים המסתעפין בקשר עם העניין הנ"ל", וזאת נוכח החשש כי תבוטל הכשרות למוצרי המבקש [יצוין, כי ההיגד "ביטול ערכאות" נכתב בכתב יד בעוד ששאר השטר מודפס]. לטענת המבקש, אין ליתן תוקף לחתימה זו, שגרמה לסכסוך בינו לבין הרב שוב, וזאת הן מחמת חריגה מההרשאה, הן מחמת הכפייה שהובילה לחתימה, והן מכיוון שהנושא המרכזי הנקוב בשטר, הטלת איסור על פנייה לבתי המשפט המוסמכים, מהווה עניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. ממילא, לא ניתן להסיק מהנוסח האמור הסכמה לדיון בסכסוך העיקרי, מה גם שבשטר הבוררות לא מצוין שמם של שני הנתבעים הנוספים שנכללו בתביעה שהוגשה לבית המשפט, כך שאינו מקים לבית הדין סמכות לדון בתביעה נגדם.

תשובת המשיב

5.המשיב טוען כי הכרעה בהשגות המבקש נגד תוקפו של שטר הבוררות גלומה כבר בהחלטת כבוד השופטת אבניאלי לעכב את ההליכים בתביעת המבקש בבית המשפט, ומשכך קם נחסם המבקש במחסום השתק פלוגתא. שטר הבוררות נחתם על רקע כתב התביעה שהגיש המשיב להכרעה "בשאלה המרכזית האם השימוש במילה 'קיינעס' כתיאור לסכך מהווה הפרה של הסימן המסחרי" ויש להבינו כמתייחס לסכסוך העיקרי עצמו. הטיעון כי הרב שוב לא הוסמך להתקשר בשמו בהסכם בוררות לא הועלה בפני השופטת אבניאלי, ואף בהליך הנוכחי ייפוי הכוח לא הוצג, והרב שוב לא זומן לעדות - דברים המלמדים על אי-כנותו. ככל שסבר המבקש כי עומדת לו עילה לביטול שטר הבוררות שיסודה בכפייה לחתמו, שומה היה עליו לנקוט בהליך מתאים בבית המשפט תוך זמן סביר ולא עשה כן. ממילא, אין לראות ברב שוב כמי שנכפה לחתום על שטר הבוררות.

דיון והכרעה

6.כאמור לעיל, הוסכם בין הצדדים כי בית המשפט יפסוק בשאלת תוקפו של שטר הבוררין, לאור טענת המבקש כי נחתם בכפיה שהופעלה ע"י בית הדין ובחריגה מסמכות, אף מחמת תוכנו. לאמור: ייקבע שהשטר תקף - ממילא תחייב את הצדדים החלטת עיכוב ההליכים; ייקבע שהשטר משולל תוקף - ישובו הצדדים להתדיין בתביעה שההליכים בה עוכבו.

אפתח איפוא בטענה הנוגעת להיקף שליחותו של הרב שוב, ובסמכותו לחתום על שטר הבוררות.

הכלל שבסעיף 5 לחוק השליחות, שכותרתו "היקף השליחות" מורה כי:

"(א)השליחות חלה - באין הגבלה בהרשאה - על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה - באין הרשאה מפורשת לכך - על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה.

(ב)רשאי שלוח לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה באופן סביר לשמירה על עניני השולח בקשר לנושא השליחות, אף אם הפעולה חורגת מתחום ההרשאה".

"

7.אין חולק כי המבקש חתם על ייפוי כוח בכתב המסמיך את הרב שוב לייצגו בבית הדין, ושהלה הגיע לדיון בבית הדין כשהוא מחזיק בו (עדות המבקש – פרו' ע' 8 ש' 9-10; עדות המשיב – פרו' ע' 18 ש' 17 – ע' 19 ש' 4). המבקש עצמו לא נכח בדיון מששהה לדבריו אותה עת בסין, אלא שלגרסתו התרה ברב שוב כי הוא אינו מוסמך לחתום בשמו על שטר בוררות וכי הלה הסכים לכך (פרו' ע' 8 ש' 7). המשיב, שהיה היחיד מבין העדים שנכח בבית הדין בישיבה הרלוונטית, העיד כי בייפוי הכוח שהובא לבית הדין "הוסמך הטוען הרבני לחתום על שטר הבוררות מטעמו של התובע, למען הסר כל ספק באותו מעמד התקשר מזכיר בית הדין לתובע וקבל ממנו אישור מפורש שהטוען הרבני הוסמך מטעמו לחתום על שטר הבוררות וכן על כל מסמך שיידרש לצורך קיום הבוררות" (סעיף 3 לתצהיר). המשיב לא נחקר ישירות באשר לתוכן התצהיר, וגם אם בחקירתו הנגדית אמר כי בשיחה הטלפונית המבקש "אישר שהוא מסמיך את הטוען הרבני שוב לייצג אותו" (פרו' ע' 19 ש' 3), אין לראות בכך משום חזרה מהדברים בתצהיר לפיהם בייפוי הכוח הכתוב שהוצג בבית הדין הוסמך הרב שוב לחתום על שטר הבוררות.