הפ"ב 44027-03-14 מנור ואח' נ' הרשלר ואח', הפ"ב 7423-11-12 הרשלר ואח' נ' מנור ואח'

רקע

1. לפניי שתי בקשות בעניין פסק בוררות אשר ניתן בידי בד"צ מודיעין עלית, כאשר באחת מבקשים אבישי מנור ובן ציון דולינסקי ("המבקשים") את ביטולו של פסק הבורר (הפ"ב 44027-03-14), ובשנייה, מבקשים אריה לייב הרשלר וישראל יוסף הרשלר (המשיבים בבקשת הביטול; להלן "המשיבים") את אישורו של פסק הבורר (הפ"ב 7423-11-12).

2. ראשיתו של תיק זה בשני פסקי בוררות אשר ניתנו בידי בית דין צדק מודיעין עלית (להלן "הבוררים"). עניינו של ההליך בתביעה של המשיבים אשר הזמינו שירותי בניה מן המבקשים לצורך שיפוץ דירותיהם במודיעין עילית. בין הצדדים התנהלה בוררות בפני הבוררים בטענה שהמבקשים לא ביצעו את הבניה כנדרש. בסיום ההליך נתנו הבוררים שני פסקי דין אשר התבססו על קביעת מומחה באשר לכמות ושווי העבודה שבוצעה ע"י המבקשים, ואשר בהם חייבו הבוררים את המבקשים בתשלומים למשיבים של 12,850 ₪ ו-30,442 ₪ עבור ההפרש בין המחיר ששולם ע"י המשיבים, לבין העבודה שנעשתה בפועל ע"י המבקשים (להלן "פסקי הבוררות הראשונים").

3. לאחר מתן פסקי הבוררות הראשונים הגישו המשיבים בקשה לאישורם (הפ"ב 7423-11-12) ובמקביל הוגשה בקשה לביטול פסקי הבוררות הללו (הפ"ב 33554-11-12). לטענת המבקשים בבקשת הביטול, לא ניתנה להם הזדמנות לחקור את המומחה על חוות דעתו, לרבות על שיטת החישוב שלו, אשר לטענתם הייתה שגויה. כן טענו המבקשים כי בשל כניסתו של קבלן אחר להשלמת העבודות נגרם להם נזק דיוני, ובנוסף, כי לא קיימו הבוררים דיון באשר לתביעה שכנגד שהגישו הם. ביהמ"ש דחה את בקשת המשיבים לאישורו של פסקי הבוררות הראשונים והחזיר את התיק לבוררים על מנת שיקיימו דיון בחוו"ד המומחה, תוך מתן הזדמנות לצדדים לחקור אותו, וזאת בכדי שיתייחסו הבוררים לטענת המבקשים כי יש לקבוע את החיוב הכספי לפי הסכם הבניה בין הצדדים ולא לפי ההערכה שהתקבלה ע"י המומחה. כמו כן, באם יתגלה כי נגרמו נזקים דיוניים לבחינת טענות הצדדים עקב עבודתו של הקבלן האחר, יתייחסו הבוררים גם לזה. בנוסף לכך, הוחזר התיק לבוררים על מנת שיכריעו בתביעה שכנגד שהגישו המבקשים.

4. התיק חזר אל הבוררים והתקיים דיון בנוכחות הצדדים. במהלך הדיון נשאל המומחה שאלות רבות, ביניהן שאלות על הוותק שלו בתחום הבניה וכיצד הגיע לאחוזים שנקבעו בחוות דעתו. לשאלת ב"כ המבקשים האם החשיב בחוות דעתו את החומרים שהשאירו המבקשים במקום, קבעו הבוררים כי זו שאלה לבוררים ולא למומחה. לשאלת ב"כ המבקשים כיצד בחוו"ד הגיע סך החישובים לכדי 91,350 ₪ ואילו בפסק הבוררות חושבו הסכומים ע"ס 75,000₪ , השיבו הבוררים כי ישנם פרמטרים נוספים שנלקחו בחשבון ולא רק חוות הדעת. לאחר הדיון התקבל פסק בוררות נוסף בידי הבוררות נשוא הבקשות שלפנינו (להלן: "פסק הבוררות").

5. בפסק הבוררות האמור הותירו הבוררים על כנה את החלטתם בדבר התשלומים שעל המבקשים לשלם למשיבים, ובנוסף השיתו על המבקשים תשלום של 400 ₪, שכרו של המומחה בעד התייצבותו לדיון. באשר לאופן החישוב של המומחה, קבעו הבוררים כי הוא נעשה כדין בנסיבות המקרה. בהתייחס לטענה בדבר הנזק הדיוני שנגרם למבקשים כתוצאה מהכנסת קבלן אחר למתחם הבניה, ציינו הבוררים כי היא הייתה לנגד עיניהם בעת ההחלטה בפסק הבוררות. בתגובה להערת ביהמ"ש כי רק אחד מן הצדדים נכח בעת ביקורי המומחה במתחם, כתבו הבוררים כי בפעם הראשונה נכחו שני הצדדים והביקורים שלאחר מכן התקיימו בלא נוכחות מי מהצדדים אך בלווי עיקש של מזכיר ביה"ד. בעניין התביעה שכנגד של המבקשים על נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהכפשת שמם, כתבו הבוררים בפסק הבוררות כי לא הובאו ראיות או תצהירים התומכים בטענותיהם, ובשל כך לא נדונו; וכי גם אם היו מובאות ראיות בעניין, לא היה בכוחם ע"פ דין תורה לחייב את המשיבים בפיצוי בגין נזקים אלה.

   הבקשה לביטול

   טענות המבקשים

6. לטענת המבקשים, המחדלים אשר התבקשו להיתקן בפסק הדין הקודם של בית המשפט זה, לא תוקנו בפסק הבוררות. המבקשים סומכים טיעוניהם על עילות לביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), וכן בהיסתמך על דבריו של ביהמ"ש בהחלטתו בהפ"ב 33554-11-12.

   • סעיף 24(4) לחוק - לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו: