-
לפניי בקשה (הפ"ב 6806-02-15) לאישור פסק בוררות אשר ניתן ביום 25.1.15 על ידי בית הדין לממונות שליד המועצה הדתית בירושלים (להלן: "בית הדין"), ובקשה לביטולו (הפ"ב 43442-02-15).
-
בפסק הבוררות האמור קבעו הבוררים כי צו פינוי שניתן נגד מתפללי בית הכנסת "תפילה לדוד" ביום 17.11.13 "הופך למוחלט". רשימה של מקצת המתפללים הם אשר מבקשים לבטל את פסק הבוררות האמור (המבקשים 2 – 6), בעוד שהמשיב בבקשת הביטול (להלן: "המשיב"), מבקש לאשרו. (בבקשת הביטול מופיע כמבקש 1 "מתפללי בית הכנסת תפילה לדוד שברחוב יששכר פינת רחוב דן 1 ירושלים"; ברם אין ל"מתפללים" של בית כנסת מעמד קבוצתי כדוגמת תאגיד, כך שאין ל"מבקש 1" כל מעמד.)
רקע
-
המשיב הינו בעל זכויות הבעלות במבנה שברחוב יששכר 7 פינת רחוב דן 1 בירושלים, בתוכו שוכן בית הכנסת "תפילה לדוד". לפני למעלה מעשרים שנה, לאחר פטירת הוריו, רכש המשיב מאת שאר יורשי ההורים את חלקיהם בנכס האמור, ומכר אותו לצד שלישי. על מנת להשלים את העסקה, היה על המשיב להעביר את הנכס כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, כדי שניתן יהיה לקבלן שרכש את הנכס להרסו ולבנות במקומו בנין חדש. מתפללי בית הכנסת שבנכס סירבו לבקשת המשיב להתפנות, וכתוצאה, ביום 7.11.10 הגיש המשיב כתב תביעה בסדר דין מקוצר (ת"א 11334-11-10), על הסגת גבול ובקשה לפיצול סעדים לשם הגשת תביעה לקבלת דמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה כנגד "בית הכנסת תפילה לדוד", וכן נגד 11 מתפללים שבבית הכנסת האמור (התביעה הוגשה גם כנגד אחיו של המשיב, כאשר נטען כי גם הוא מחזיק בחלק מן הנכס שלא כדין). ביום 1.8.11 הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה להקפאת ההליכים בבית המשפט, עקב כך שהסכסוך שבין הצדדים עבר למסלול של בוררות בבית הדין האמור.
-
ב-2.5.13 ניתנה החלטה בעניינם (להלן: "ההחלטה המקורית"), בה נקבע כדלהלן:
"1. ביהכנ"ס תפילה לדוד המצוי ברח' יששכר 7 פינת רח' דן הוא בית כנסת פרטי של התובע מר ששון דרגן שהוקדש על שם הוריו ז"ל, ואין למתפללים הנתבעים או לאגודת/עמותת ביהכנ"ס שבת אחים עזרת דלים – ככל שהיא קיימת – כל זכות קניינית או אחרת במקום.
2. גם לביהכנ"ס שיבנה במקום, לאחר שהמבנה הנוכחי ייהרס, כפי שסוכם עם הקבלן ושותפיו, יהיה דין של ביהכנ"ס פרטי של התובע.
3. הנתבעים – מתפללי ביהכנ"ס תפילה לדוד – זכו בזכות גבאות בביהכנ"ס של התובע, וזכות זו קיימת לנתבעים כל עוד ביהכנ"ס עומד על תלו, ותתחדש לאחר שיבנה ביהכנ"ס החדש על ידי הקבלן ושותפיו.
4. הריהוט והציוד שבביהכנ"ס כולל ספרי קודש הם בחזקת המתפללים, כל עוד לא הוכיח התובע אחרת.
5. הנתבעים פטורים מלשלם לתובע עבור השימוש בביהכנ"ס, מאז הופסק התשלום בתחילת שנות ה – 80.
6. מעיקר הדין, התובע רשאי לסתור את ביהכנ"ס, ולהפקיע את הקדושה מהמקום ומדמי המכר וכפי שיפורט להלן בנימוקי החלטה זו. ברם, ביה"ד סבור שכדי לצאת ידי כל הדעות, על התובע לשכור מקום שישמש את הנתבעים עד שיבנה ביהכנ"ס החדש".
-
בהחלטה האמורה קבעו הדיינים:
א. כי בית הכנסת שבנכס הוא בית כנסת "פרטי" של המשיב, ומותר לו להרסו; ואין למתפללים כל זכות קניינית בנכס, בין אם כדיירים מוגנים ובין אם מכל עילה אחרת, בין בעצמם ובין באמצעות האגודה/עמותה אשר בעבר ניהלה את בית הכנסת (וכפי שמתברר מעיון בנימוקי ההחלטה, בית הכנסת נוהל בעבר באמצעות אגודה, ומאוחר יותר ע"י עמותת שבת אחים עזרת דלים וכי עמותה זו נמחקה לפני שנים רבות).
ב. כי למתפללים זכות ברת-אכיפה לנהל את בית הכנסת ("זכות גבאות"), כל עוד הוא ימשיך לעמוד על תלו.