הפ"ב 37520-10-15 מיקרו וידאו (2004) בע"מ נ' דאא שיווק ספורט ש.מ.

1.המבקשת עותרת למינוי בורר שיכריע במחלוקת שהתגלעה בינה לבין המשיבה, שיסודה בשיתוף פעולה עסקי שהתקיים בין השתיים באשר ליבוא של מוצרי חברת GO PRO והפצתם, שנסמך על ההסכם שנכרת ביניהן ביום 1.2.2011, והמתבטאת בשלוש דרישות שמפנה המבקשת למשיבה:

האחת - "לקבל את כל החשבונות והמסמכים...בגין כל התקופה שממועד תחילת ההסכם...", וככל שיתברר שנפלה טעות תדרוש השבה;

השנייה – השבת הכספים שהועברו על ידה למימון המיזם המשותף ואשר נותרו בידי המשיבה;

השלישית- "לקבל חלק של 50% משווי המיזם המשותף...שהגיע לסיומו בהודעתה החד צדדית של המשיבה", וזאת מכוח עילת עשיית עושר.

המחלוקת נעוצה בהודעת המשיבה מיום 16.07.2014 על סיום ההסכם, תוך מתן הודעה מוקדמת של 90 יום כמתחייב ממנו. משא ומן שהתנהל בין הצדדים, לרבות החלפת טיוטת הסכם חדש, לא הבשיל לכריתת חוזה חדש.

2.המבקשת עותרת לברר את שלוש דרישותיה דלעיל בבוררות, תוך היא נסמכת על תנית הבוררות שבסעיף 11(א) להסכם בין הצדדים מיום 01.02.2011 לפיה:

"כל חילוקי דעות אשר יתגלעו בין הצדדים בכל הנוגע לכריתת הסכם זה ו\או לביצועו ימסרו להכרעתו של בורר יחיד שעל זהותו יסכימו הצדדים".

סעיף נוסף בר חשיבות שאתייחס אליו בהמשך הוא סעיף 5 להסכם המגדיר את תקופת ההסכם:

"כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להודיע לצד השני בכתב בהתראה של 90 יום לפחות מראש על סיום ההסכם ואולם דאא [המשיבה] תהיה רשאית להודיע כאמור רק בחלוף שנתיים ממועד תחילת ההסכם".

3.המבקשת טוענת כי דרישותיה הנוכחיות כפופות לתניה הבוררות באשר יש לפרשה באופן מרחיב, כך שתשתרע על מכלול הסכסוכים שבין הצדדים. לגישתה: "ההסכם הוא שיצר את המיזם המשותף, וכל תביעות המבקשת נוגעות לזכויותיה במיזם המשותף. בסעיף הבוררות הצדדים נקטו בביטוי מרחיב ומקובל, על מנת להבהיר כי כלל המחלוקות ביניהם הנובעות הן מכריתת ההסכם והן מביצועו כלומר, כלל המחלוקות הקשורות בהסכם – יידונו בבוררות". לעמדתה, גם טענתה לפיה יש לה חלק ברווחי המשיבה שהופקו לאחר תום ההסכם צריכה להתלבן בבוררות, וטענת המשיבה בדבר אי תחולת תנית הבוררות על הסכסוך שבין הצדדים כלל לא הועלתה קודם לכן, ולא נזכרה במשא ומתן שנוהל בין הצדדים.

4.מנגד, טוענת המשיבה כי ההסכם בין השתיים הגיע לקיצו משפעלה בהתאם לסעיף 5(ב) שבו לפיו כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להודיע לצד השני בכתב, בהתראה של 90 יום לפחות מראש, על סיום ההסכם, עת המשיבה הוגבלה להודיע כאמור רק בחלוף שנתיים ממועד תחילת ההסכם. לעמדתה, תנית הבוררות נוסחה באופן מצומצם מתוך כוונה שתחול על אי הסכמות באשר למהלך חיי ההסכם בלבד, ולכל היותר גם על תביעות הנסמכות על הזכויות והחיובים המוגדרים בהסכם ונובעים ממנו, להבדיל מתביעת המבקשת שליבתה בטענה כי המשיבה עשתה עושר ולא במשפט בהמשך היבוא לאחר תום החוזה בלא שיתופה של המבקשת, החורגת מגדריה של תנית הבוררות. נטען כי הסעדים האחרים שעניינם במתן חשבונות רק על מנת לברר שמא נפלה טעות, כמו גם החזר הוצאות המיזם הינם "מדומים ומלאכותיים" ותכליתם להקנות כסות חוזית לאותה תביעה המתייחסת לתקופה שלאחר תום החוזה. ככל שיש בסעדים הראשונים תוכן ממשי, על הבוררות לחול עליהם בלבד. המשיבה מוסיפה כי אין די בפירוט שנמסר ע"י המבקשת לצורך בחינת התאמת התביעה לתנית הבוררות, וכי באי פירוט העובדות והמסמכים הנוגעים לסכסוך על ידי המבקשת יש משום חוסר תום לב המצדיק דחיית הבקשה.

ומכאן להכרעה.