הפ"ב 35717-02-15 זיאת נ' גברא

לפניי בקשת המשיב לבטל את פסק הדין שניתן בתיק זה, במסגרתו אושר פסק הבוררות בין הצדדים משלא הוגשה בקשה לביטולו.

הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה ביום 16.2.15. ביום 18.3.15 הגיש המבקש אישור על מסירת ההודעה על הגשת בקשה לאישור פסק הבוררות למשיב באמצעות אשתו ביום 26.2.15, וכן תצהיר המוסר.

בהעדר בקשה לביטול פסק הבוררות, ניתן ביום 31.3.15 פסק דין כמבוקש.

בבקשתו ובתגובה שהגיש לתגובת המבקש מעלה המשיב טענות שונות המצדיקות, לשיטתו, את ביטול פסק הדין ואת ביטול פסק הבוררות, לרבות טענות אישיות כנגד המבקש ובא כוחו וטענות ל"תככים וזיופים" ול"מסמכים מרשיעים" שהגיעו עתה לידי המשיב, וכן טענות הנוגעות להליך נוסף שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום.

טענתו הרלבנטית העיקרית של המשיב היא כי הבקשה לאישור פסק הבוררות לא הגיעה לידיו וכי נשלחה על ידי ב"כ המבקש לכתובתו של עו"ד שריקי, שייצג את המשיב בעבר, ולא לכתובתו של המשיב.

בתגובה לטענת המבקש כי הבקשה הומצאה לידי אשתו של המשיב בכתובת שציין המשיב ובמסירה אישית, טוען המשיב כי ההמצאה על ידי שליח "תמוהה ומחשידה מאוד שלא נמסר בדואר רשום כמקובל, עם כתב מסירה". עוד טוען המשיב כי יש חשש לזיוף חתימתה של אשתו, וכי גם אימות המסירה בתצהיר בפני עו"ד מעלה חשד להסתרת האמת והטעיית בית המשפט.

לבקשה למתן פסק דין צורפו אישור מסירה, חתום לכאורה על ידי אשתו של המשיב, יהודית גברא, לפיו נמסרה הבקשה לידיה ביום 26.2.15, ותצהיר המוסר לפיו מסר את הבקשה לידי אשת המשיב בכתובתו של המשיב.

המשיב צירף לתגובתו מסמך תחת הכותרת "תצהיר של יהודית גברא" ובו נכתב "אני לא זוכרת שב-26/2/15 קיבלתי דואר רשום מבית משפט שהיה מיועד לבעלי...". ה"תצהיר" האמור אינו מאומת על ידי עו"ד.

עוד צורף לתגובת המשיב תצהיר מאומת של המשיב עצמו, ובו הוא מצהיר כי "כל מה שכתבתי וצירפתי לתגובת המשיב היום 14/7/15 הכל אמת לאמיתה".

לא די באמור על מנת לסתור את טענת המבקשים, הנתמכת בתצהיר המוסר, לפיה נמסרה הבקשה לידי אשת המשיב, ומשכך לא נפל פגם במתן פסק הדין במועד בו ניתן.