עמיר בניון ואח' נ' אקו"ם בע"מ

1.בקשה לעיכוב הליכי בוררות.

במסגרת הליכי בוררות, הגישה המשיבה (להלן: "אקו"ם") נגד המבקשים תביעה בעילת לשון הרע (להלן: "התביעה בבוררות"). התביעה הוגשה לבורר שמונה מכוח תקנון אקו"ם, מי שהיה המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, השופט (בדימ') ת' אור. התביעה בבוררות צורפה כנספח ב' להמרצת הפתיחה, ואקו"ם טענה בה כי מי שהם הנתבעים בתביעה זו (הם המבקשים בבקשה דנן) פרסמו פרסומים המשמיצים את התובעים בבוררות – קרי את אקו"ם ואת מנהליה (ר' ס' 1 לתביעה בבוררות). בין היתר נטען כי המבקשים הציגו את אקו"ם ואת מנהליה כמי שחשודים בגניבה, כמי שהוגשה נגדם תלונה למשטרה וכמי שעומדים לשבת בכלא (שם).

2.בבקשה הנוכחית טענו המבקשים כי יש לעכב את הליכי הבוררות עד להכרעה בהמרצת הפתיחה, בה מבוקש לבטלם. זאת משום שתקנון אקו"ם הוא חוזה אחיד כמשמעותו של מונח זה בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), ומאחר שסעיף הבוררות בתקנון אקו"ם הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד וככזה הוא בטל.

טענות אקו"ם בתשובה לבקשה

3.אקו"ם השיבה לבקשה לעיכוב הליכים (ולהמרצת הפתיחה). ביחס לבקשת העיכוב טענה אקו"ם כי מהותה האמיתית של הבקשה היא בקשה למתן צו מניעה זמני, וככזו אין היא מקיימת את דרישת הדין בבקשות מסוג זה.

לגופו של ענין נטען כי יש לדחות את טענות המבקשים ממספר נימוקים. ראשית נטען כי יש לסלק את הבקשה ואת התובענה על הסף, מאחר שהתובענה התיישנה. לגישת אקו"ם, התניה לגביה נטען כי היא "תנאי מקפח" נוספה לתקנון אקו"ם בחודש מאי 2009, כאשר המבקשים היו כבר בעלי-מניות באקו"ם. על פי הטענה, עילת התביעה של המבקשים נוצרה לכל המאוחר במועד זה.

4.כן נטען כי יש לסלק את התובענה על הסף מחמת שיהוי, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים של המבקשים. זאת משום שהמבקשים הסתמכו בבקשתם על תקנון אקו"ם משנת ,2014 למרות שהתניה המקפחת היא ממאי 2009. אקו"ם הוסיפה וטענה כי כבר בשנת 2007 טען המבקש 1 (להלן: "בניון") בהליך אחר שהגיש (בש"א 22094/07, להלן: "ההליך מ-2007"), טענה לפיה סעיף הבוררות בתקנון, בנוסחו אז, מהווה תנאי מקפח.

יובהר בהקשר זה כי כעולה מתשובתה של אקו"ם להמרצת הפתיחה הנוכחית, נוסחו של סעיף הבוררות כפי שהיה בשנת 2007 שונה מהנוסח הנוכחי שלו. בשנת 2007 קבע התקנון חובת התדיינות לפני "ועדת בוררות" בסכסוכים בין בעלי-המניות לבין אקו"ם ובסכסוכים בין בעלי-המניות לבין עצמם, כשלצדדים היתה אפשרות גם לבקש כי הדיון יתנהל בפני בורר יחיד. בהליך מ-2007 לא נדרש בית-המשפט לשאלה האם התקנון הוא חוזה אחיד.

אקו"ם אף הפנתה להחלטה של בית-משפט השלום בהליך אחר, בה נדחתה הטענה לפיה תקנון אקו"ם הוא חוזה אחיד.