הפ"ב 3523-09-14 אניספלד נ' קרוגער

לפניי בקשת המשיב לבטל את פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 23.9.14, במסגרתו אושר פסק הבוררות בין הצדדים משלא הוגשה בקשה לביטולו.

ביום 23.10.14 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי פסק הדין ניתן לפני חלוף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות. עוד נטען כי המשיב הודיע לבוררים כי בכוונתו לערער על הפסק אם לא ידונו בו מחדש וכי בפסק הבוררות נפלה טעות יסודית, שכן הבוררים שכחו להיכנס לשאלה העיקרית והיא שבעל החוב הוא יהודי אמריקאי שהמשיב רק סייע לו בלא שנכרת הסכם כלשהו בין המשיב עצמו ובין המבקש, ושבקשות המשיב מהמבקש לא קוימו.

בהחלטה מיום 11.11.14 קבעתי כי פסק הדין ניתן לאחר חלוף למעלה מ-15 יום מיום מסירת הבקשה לאישור פסק הבוררות למשיב, כי במועד מתן פסק הדין חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות וכי פסק הדין ניתן כדין ואין עילה לבטלו.

ביום 4.12.14 הגיש המשיב בקשה תחת הכותרת "בקשה לביטול פס"ד מיום 11.11.2014". בבקשה נטען כי בית המשפט לא התחשב בתוכן הבקשה, כי בכוונת המשיב להגיש ערעור על פסק הבוררות בבית דין רבני, כי פנה אל אחד הרבנים הבוררים לאחר קבלת פסק הבוררות בעניין ערעור והוא ממתין לתשובה סופית, כי בזמן שיש דין ודברים רשמי על ערעור אין סמכות לבית המשפט לאשר פסק בוררות וכי על כן לא חלף המועד להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות ואישור הפסק אינו כדין.

לבקשתו צירף המשיב מכתב מאת אחד הבוררים המאשר כי לאחר מתן הפסק פנה אליו המשיב בבקשה ובדרישה לערער על פסק הבוררות ולשוב ולדון בדבר, ומוסיף כי פנייתו של המשיב לא נענתה ועל כן היא "עדיין תקפה ועומדת" וכי בפסק הבוררות אין "תאריך יעד" לערעור.

בתגובת המבקש נטען כי המשיב לא הצביע ולו על עילה אחת מבין עשר העילות הנקובות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 מכוחה בידו להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, וכי המשיב לא הגיש מעולם בקשה לביטול פסק הבוררות ואף טוען כי אין בכוונתו לעשות כן עתה. טענות המשיב חסרות נפקות ובהעדר בקשה לביטול פסק הבוררות או התנגדות כלשהי לאישורו יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

עוד לטענת המבקש, בהתאם לדרישת המשיב נרשם בשטר הבוררות בכתב ידו של אחד הבוררים כי מוסכם על הצדדים שלא תהיה להם זכות ערעור על הפסק בשום ערכאה שהיא. על כן גם הטענה כי קיימת למשיב זכות ערעור על פסק הבוררות דינה להידחות.

בתגובה שהגיש טוען המשיב כי לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין מפני שהוא מאמין שהערעור צריך להיות בבית דין רבני, כי הערעור אינו מוגבל בזמן ובאפשרותו לערער ללא הגבלה, כי הקביעה בהסכם הבוררות לפיה לא תהיה שום זכות ערעור על פסק הדין בשום ערכאה שהיא מכוונת לבית משפט אזרחי ולא לבית דין שאינו מכונה "ערכאה" וכי "לפי מיטב ההגיון" המועד הקובע לעניין הגשת בקשה לביטול פסק הדין הינו מועד קבלת הפנייה מבית המשפט ולא מועד המצאת הבקשה על ידי המבקש שכן "מכתב שלא נשלח מבית המשפט אינו מחייב". לגופו של פסק הבוררות חוזר המשיב על טענותיו כי לא היה בעל הדין הנכון ומוסיף כי הדיינים האמינו למבקש משום שהמשיב לא רצה לומר שזה אינו דובר אמת.

נוכח האמור מבקש המשיב לבטל את ההחלטה על אישור פסק הבוררות ולאפשר לו לערער על פסק הבוררות בפני בית דין רבני או בוררות חדשה.

כפי שקבעתי כבר בהחלטתי מיום 11.11.14, את התקופה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות יש למנות מהמועד בו הומצאה הבקשה לאישור הפסק למשיב על ידי המבקש. זאת בהתאם לתקנה 10 לתקנות סדרי-הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968 הקובעת כי המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו הודעת המבקש.