פס"ד בעניין סמכות בוררי הבורסה הישראלית על חברי בורסת ניו יורק

בקשה לביטול פסק בוררות מיום 28.03.2016 שניתן בערכאה הראשונה של המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים על ידי הבוררים אמנון אבידן ומאיר ורטהיים, ולפיו חויב מבקש הביטול - חבר בורסת היהלומים בניו-יורק לשלם למשיב, מבקש האישור - חבר בורסת היהלומים בישראל, סך של 1,644,167$.

1.המבקש, שותפו לשעבר של המשיב, היה במועדים הרלוונטיים חבר בבורסה ליהלומים בניו יורק, הנמנית, לצד בורסת היהלומים בישראל, שהמבקש אינו חבר בה, על הפדרציה העולמית לבורסות יהלומים. המבקש היה במועדים הרלבנטיים בעל השליטה בחברה הרשומה בישראל והנושאת את השם א.ס.ד. דיימונדס. (להלן- החברה הישראלית), אף בחברה אמריקאית בשם A.S. Diamonds (להלן- החברה האמריקאית).

2.בשנת 2010 שכר המבקש משרד בבורסת היהלומים ברמת גן, שאז חתם, בנוסף להסכם השכירות, על מסמך הנושא תאריך 06.07.2010, שכותרתו "התחייבות בעל זכויות בחברה/שותפות שהינה חוכרת ו/או שוכרת ו/או בעלת זכות שימוש במשרד". בהתחייבות זו הצהיר המבקש והתחייב, בין השאר, כי

"אני, הח"מ, אלן שפירא... שהנני בעל מניות בחברת א.ס.ד. דיימונדס... שהינה שוכרת נכס בבניני הבורסה, מצהיר ומתחייב בזה, כי אהיה אחראי באחריות מלאה וישירה, ביחד ולחוד עם התאגיד, בגין ובקשר עם כל התחיבות ו/או עסקה... מכל מין וסוג... עם צד ג' כלשהו בבנייני הבורסה... בנוסף אני מסכים, כנהוג וכמקובל במסגרת בורסת היהלומים, כי כל סכסוך או מחלוקת, מסחרית או אחרת, שיתגלע ביני... לבין מי מחברי בורסת היהלומים ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים... יועבר ויוכרע בבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות של בורסת היהלומים" (להלן: כתב ההתחייבות).

3.תקנות הפדרציה העולמית לבורסות יהלומים, שהבורסה הישראלית נמנית, כאמור, על חבריה, כפי נוסחן מחודש דצמבר 2014, מסדירות את נושא הבוררות בין חברי בורסות שונות ברחבי העולם, לפיהן, בסכסוכים הנוגעים ליהלומים, אבני חן ותכשיטים, יהיו החברים כפופים לבוררויות בבורסות אחרות, אף שאינם חברים בהן. בכלל זה נקבעו כללים בדבר מקום הדיון בהתקיים נסיבות מסוימות, לרבות מנגנון לפיו נדרש נתבע החולק על סמכותו של פורום מסוים לדון בתביעה מסוימת, לפנות תוך 10 ימים ממועד קבלתה בבקשה מנומקת בכתב, אשר תובא בפני נשיאי הבורסות הרלוונטיות, ובאין הסכמה ביניהם – להכרעת הפדרציה.

טענות המבקש

4.המבקש טוען כי על אף הכללים האמורים, אין לראות בו כמי שקשור עם המשיב בהסכם בוררות בר תוקף, באופן המקים לו עילה לביטול פסק הבוררות על יסוד עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק הבוררות. וכל כך על שום שאינו חבר בבורסת היהלומים בישראל, לא כפוף לתקנונה, ואין בתנית הבוררות שבכתב ההתחייבות עליו חתם לשמש כהסכם בוררות, משתניה זו מתייחסת רק להסכם השכירות שנכרת מול הבורסה, ולא מול המשיב, אף נחתם בשם החברה הישראלית שבבעלותו, להבדיל מהחברה האמריקאית באמצעותה ניהל את עסקי היהלומים עם המשיב. כן טוען המבקש כי אינו דובר את השפה העברית, וכי אין לראות בו כמי שנתן הסכמה מדעת להתברר בבוררות, לא כל שכן כזו בה הסכים מראש להרמת מסך בינו לבין התאגידים שבשליטתו, בה לא קיימת זכות לייצוג בידי עורך דין, והכוללת מנגנון השגה פנימי, שיש בו להגבילו מפנייה לבית המשפט.

המבקש מוסיף וטוען כי חוסר הזהות שבין החברה הישראלית-שוכרת המשרדים, לבין החברה האמריקאית - באמצעותה ניהל את עסקיו עם המשיב, מבסס אף עילת חריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות.

מקבץ נוסף של טענות המבקש נסב על ניהול הליך הבוררות בלא נוכחות פיזית שלו או מי מטעמו, עת כללי הבורסה ליהלומים אינם מאפשרים ייצוג באמצעות עורכי דין, אלא בידי טוענים, כאשר השתתפותו של המבקש בשתי ישיבות בהליך בימים 29.12.2015 ו-30.12.2015 נעשתה בדרך של ועידת וידאו. לטענתו, היה באופן דיון זה כדי למנוע ממנו להעלות טענות, להציג ראיות, ולחקור עדים, לרבות את המשיב, צעדים שהיו נחוצים לצורך ביסוס גרסתו.

עוד טוען המבקש כי נוכח עוצמת הנסיבות שבנימוקים לעיל, קמות לו גם עילות לביטול פסק הבוררות מחמת פגיעה בתקנת הציבור, לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות, אף עילה לביטול פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

תשובת המשיב

5.המשיב טוען כי משתקנון הבורסה מאפשר לנקוט בהשגה לפני "ערכאה שנייה", הרי מוחל בענייננו סעיף 21א לחוק הבוררות, ומשכך, מוגבל המבקש לטעון לביטול פסק הבוררות רק על יסוד העילות הקבועות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, באופן המחייב את דחיית טענותיו האחרות על הסף, וזאת, בין אם המבקש עשה שימוש בהליך ההשגה לעיל ,ובין אם לאו. בהקשר זה, מפנה המשיב לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 7806/16 כהן נ' מיטרני (ניתן ב-25.12.2016), וברע"א 7091/06 כהן נ' סעדיה (ניתן ב-06.11.2016).

המשיב טוען כי כתב ההתחייבות עליו חתם המבקש כובל אותו באופן אישי, בכל העסקאות הנערכות על ידו, להתדיינות בפני המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים, תהא הכסות המשפטית בה יבחר להתעטף אשר תהא. המשיב מדגיש כי כתב ההתחייבות הוא מסמך נפרד מהסכם השכירות, הגם שנלווה אליו, וכי אין מדובר בתנית בוררות הנזכרת בשוליו של המסמך שעניינו ההתקשרות בשכירות על תנאיה המסחריים. כן נטען כי המבקש הוא בעל עסקים מנוסה הקורא עברית, הוא חתם על הצהרה לפיה הבין את המסמך, ואינו יכול לחמוק מתוצאות בחירתו לחתום על כתב ההתחייבות. עוד נטען כי בטענת העדר הסמכות יש משום המלאכותיות, עת נטענה לראשונה למעלה מחצי שנה ממועד הגשת התביעה לבוררות, ורק ערב פתיחת הדיונים בה, לאחר דחיות רבות מצדו של המבקש. דחיות אלו גם הקנו למבקש זמן מספק לארגן את ראיותיו וטיעוניו, למצוא טוען בשמו לו רצה לעשות כן, ואף לנקוט בהליך משפטי בשאלת ההסכמה לבוררות והיקפה. אלא שהיה זה המבקש שבחר, משיקוליו, לבקש כי השתתפותו בבוררות תיעשה בדרך של ועידת וידאו במכתב לבוררים מיום 27.12.2015, ומבוקשו ניתן לו, כך הוא המצב באשר לבחירתו לנהל את הדיון בלא להעיד עדים ובהימנעות מחקירות, ביחוד עת הבוררים מצדם, ביקשו מהצדדים להמציא מסמכים ונתונים פיננסיים. המבקש הודיע כי אינו מתכוון להשתתף בישיבת הבוררות האחרונה שנקבעה והבוררים מצדם הודיעו כי הישיבה תתקיים גם אם ייעדר, לרבות הכרעה.

בנסיבות אלו, לשיטת המשיב, לא קמה למבקש עילת ביטול, ולמצער, לא נגרם למבקש עיוות דין.

דיון והכרעה

6.נקודת המוצא בדיון היא כתב ההתחייבות שנחתם ע"י המבקש.

טענת המבקש באשר לנסיבות חתימתו על כתב ההתחייבות בגינן משוחרר הוא מכבליו ראויה להידחות מחמת ההלכה לפיה "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא... הנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש לעשות כן והוא כבד במיוחד כאשר המסמך שבו מדובר הוא מסמך מהותי" (ע"א 8963/14 נעאמנה נ' בדארנה, פסקה 10 לפסק דינה של כבוד השופטת חיות והאסמכתאות שם, ניתן ב-12.07.2016), ולפיה "אדם החותם על מסמך משפטי, גם אם אינו יודע קרוא וכתוב, צריך לבקש שיקריאו לו את תוכן המסמך ויסבירו לו את פשרו" (ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות נ' קובסי, פסק דינו של כבוד השופט פוגלמן, ניתן ב-12.12.2011).

בפתח הדיון בפני הצהירו הצדדים כי "מקובל עלינו כי הסוגיה הטעונה הכרעה היא סוגייה משפטית ואין צורך בחקירות". משכך, והגם שב"כ המבקש ביקש לעמוד על טענתו בדבר אי ידיעת השפה העברית בפי מרשו, שהוכחשה מכל וכל ע"י המשיב (סעיף 41 לכתב התשובה; סעיף 33 לתצהירו), לרבות אי קבלת הסבר באשר לתוכן כתב ההתחייבות, הרי בהימנעות מלברר את השאלות העובדתיות שעניינן ברמת ידיעותיו של המבקש בשפה העברית, וההסברים שניתנו לו בהקשר לכך, אם בכלל והיקפם, לא נסתרה החזקה לעיל לפיה מבטאת החתימה כוונה להתחייב. החיוב הגלום בכתב ההתחייבות ייקבע אפוא על פי הכלל, לפיו משמעותה של תנית בוררות מוסקת "מנוסח הסכם הבוררות, אך גם מהתנהגות הצדדים... [כאשר] הסכמת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון הסכם הבוררות" (רע"א 2982/14 משי זהב נ' אור חי, פסקות 12-13, ניתן ב-26.06.2014).