הפ"ב 33741-02-15 ליברמן נ' פישל כהן

לפניי בקשה לבית המשפט להפעיל את סמכותו מכוח הוראות סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), ולמנות בורר לדון בסכסוך שבין הצדדים, אשר סב סביב שאלת הזכויות במגרש ברחוב בית ישראל 37 (גוש 30091 חלקה 29) שבירושלים, "וכל הסכסוכים המסתעפים בקשר לענין זה".

כמפורט בבקשה, בשלהי שנת 2011 תבע המבקש את המשיב לבית דין "שירת דוד" להתדיין בפניו בדין תורה, אך המשיב ביקש לנהל את ההליך בדרך של זבל"א. לאחר שהמבקש נעתר לבקשתו זו, חתמו הצדדים על שטר בוררות ביום ג' ניסן תשע"ב (26.3.12). העתק של שטר הבוררות צורף לבקשה.

במסגרת בוררות הזבל"א התקיימו בין הצדדים מספר דיונים, ברם, לאחר שנתנו הדיינים החלטת ביניים לפיה ציוו על המשיב להגיש ייפוי כוח מאת אחיו, הבעלים הרשומים של הנכס נשוא הסכסוך, הודיע המשיב במכתב ששיגר לבוררים באמצעות בא כוחו, עו"ד י' אמסטר, כי אין בכוונתו להמשיך להתדיין בפני הבוררים, ומבחינתו, תם הליך הבוררות, זאת בין היתר בטענה שהמבקש עצמו הוא אשר הביע את רצונו להפסיק את הבוררות (טענה אשר הכחיש המבקש).

בעקבות קבלת מכתב זה של המשיב, נתנו הדיינים פסק דין (ברוב דעות), לפיו על המשיב לשלם את כל הוצאותיו של המבקש; וביחס להמשך הליך הבוררות קבעו הבוררים כי "התובע רשאי לתבוע את הנתבע בכל מקום שימצא לנכון".

לטענת המבקש בבקשתו לפניי, הבוררים היו מוסמכים על פי שטר הבוררות להוציא פסק דין לגופה של תביעתו למרות "השתמטותו" של המשיב מלהופיע לדיונים ולמרות הודעתו כי מבחינתו תם הליך הבוררות, אך למעשה, למרות שנתבקשו הבוררים על ידי המבקש לעשות כן, "הרימו הבוררים ידיים (מסיבות השמורות עימם), ויתרו על סמכותם ונטשו ביחד עם המשיב את הבוררות – למרות שהם הוסמכו לכך". במצב זה טוען המבקש כי לגופו של עניין, הבוררות מעולם לא הסתיימה, ומכאן לבקשתו למינוי בורר כעת לשם חידוש ההליכים.

לאחר מתן פסק הבוררות, הגיש המבקש בקשה לאישור פסק הבוררות האמור, בעוד שהמשיב מצדו הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות. שני התיקים נדונו בפני מותב זה במסגרת הפ"ב 1100-11-12 והפ"ב 29343-11-12. ביום 18.8.13 ניתן פסק דין אשר בו אושר פסק הבוררות ונדחתה בקשת המשיב לביטולו.

בעקבות אישור פסק הבוררות, אשר בו נקבע עקרונית כי על המשיב לשלם למבקש את מלוא הוצאותיו בבוררות, התנהל הליך בפני בית משפט השלום בירושלים בסדר דין מהיר (תא"מ 19418-12-13), בו תבע המבקש סכום הוצאות בסך 45,000 ₪; ובסופו של יום נפסק בדרך של פשרה, על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, כי על המשיב לשלם 25,750 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

כפי שניתן ללמוד מפסק הבוררות שאושר, וכעולה מדברי המבקש בבקשתו, פסק הבוררות האמור לא הכריע בסכסוך לגופו ולא נגע כלל לשאלות העקרוניות הנוגעות לזכויות במקרקעין נשוא הסכסוך. אי לכך, עתר המבקש לבית הדין "שירת דוד" להמשיך בדרך כלשהי את הליך הבוררות שהופסק, ובהתאם, ביום כ' טבת תשע"ג (2.1.13) הוציא בית הדין החלטה אשר הופנתה למשיב ואשר לפיה, "לאחר שהתקיימו כמה דיונים בזבל"א... והובא בפי ביה"ד פס"ד זבל"א שמתוכו עולה שהתהליך הופסק מיוזמתך, על כן לפי בקשת התובע מחליט בית הדין שהינך נדרש לחתום על שטר בוררין בבי"ד קבוע תוך שבוע ימים מהיום, שאם לא כן ישקול ביה"ד הוצאת כתב סירוב". בתגובה הגיש המשיב מכתב לבית הדין שבו נמנע מלהסכים לחידוש הליכי הבוררות, וזאת בטענה כי פסק הבוררות הקודם כבר נמצא בהליכים בבית המשפט המחוזי, במסגרת תיקי הבוררות המפורטים בסעיף 6 לעיל.