הפ"ב 30964-04-16 לוצקי נ' נוריאלי

1.המבקש והמשיב היו שותפים בחברת קפיטל טרייד אר טי בע"מ, אשר עסקה באלגוטריידינג. נוכח טענת המבקש לפיה משך המשיב שלא כדין כספים מהחברה, עותר הוא למנות, לצורך הכרעה בסכסוך שהתגלע בינו לבין המשיב בעקבות טענתו זו "בורר שהינו עורך דין בעל רקע עסקי, השכלה, או ניסיון חשבונאי, וניסיון בניהול הליכי בוררות, לרבות סכסוכי שותפים". המבקש לא חולק על כי ההסכם שבין הצדדים אינו כולל תנית בוררות, והוא סומך בקשתו על היגדים שנכללו בחלופת המכתבים שבין באי כוחם שני הצדדים, מהם עולה, לשיטתו, הסכמה בדבר הכרעת הסכסוך שביניהם בדרך של בוררות, כאשר המחלוקת היחידה נוגעת רק לזהות הבורר.

2.המשיב מתנגד למינוי המבוקש, משלטענתו לא קיים בין הצדדים הסכם בוררות, וכי בבקשת המינוי לא נטען ולא בוסס קיומם של הצעה וקיבול המלווים במסוימות ובגמירות דעת ליצירתו של הסכם בוררות מחייב, בין השאר נוכח אי קיומו של פירוט באשר למאפייני הבוררות. המשיב טוען כי "עיון בהשתלשלות המכתבים, על-פי סדרם הכרונולוגי, מעלה כי באי כוח בעלי הדין ניהלו ביניהם שיחות נעימות, בניסיון לגשר בין ה'נצים'...", והדבר עולה גם משיחות טלפון שנוהלו ביניהם, בהן דובר על העברת ההכרעה לידי "מומחה", להבדיל מ"בורר".

עוד טוען המשיב כי בא כוחו כלל לא הוסמך על ידו להתקשר בהסכם בוררות, אף לא התכוון לעשות כן, עת אזכור המונח "בורר" על ידו, תוך הצעת בעל תפקיד ספציפי, נעשה רק לצרכי משא ומתן, תוך סיוג הצעתו בתנאי קבלת הסכמת המשיב להתקשרות כאמור. מאז אותו שלב, ונוכח עובדות חדשות שהתבררו למשיב, אין כל נכונות מצדו לשקול הליך בוררות.

3.הסכם בוררות צריך אכן להיערך בכתב, כפי הוראת סעיף 1 לחוק הבוררות, אלא שהכלל הנוהג באשר לדרישת הכתב הינו: "אין צורך שההסכם ייערך במסמך מיוחד בפני עצמו. עסקאות רבות נקשרות בחילופי מסמכים, בלא חתימת הצדדים על מסמך משותף. ההסכמה יכולה לעלות מתוך התכתבות בין הצדדים... חוק הבוררות דורש כי ההסכם יהיה בכתב, אך אינו מגביל זאת לכתב אחד דווקא" [סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת (2005), עמ' 34-35, 42].

4.נבחן איפוא את התכתובת שבין עורכי הדין, אשר האותנטיות שלה אינה במחלוקת, שמא ניתן להסיק ממנה קיומה של הסכמה לפנות לבוררות.

במכתבו של ב"כ המשיב מיום 15.02.2016, שכותרתו "ברק נוריאלי: קובי לוצקי" צויין:

"3. יהא זה מן המידה אם הצדדים ימהרו ויסכימו על זהותו של בורר, אשר יכריע במחלוקות הנטושות ביניהם (יודגש: אין בכך כדי לחייב את מרשי להתנהל בהליך של בוררות גם מול גב' אושרת לוצקי, הרב הכט וצדדים שלישיים נוספים, אשר נגדם הוא יהיה רשאי להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך).

4. מרשי מתכבד להציע את עו"ד דוד ביטון כבורר.

למיטב ידיעתו, עו"ד ביטון מצוי ובקי בתחום, ויוכל להכריע במחלוקות שבינו לבין מרשך.

5. ככל שמרשך לא יבוא לכלל הסכמה עם מרשי בנוגע למינויו של בורר, לא יהיה למרשי אלא לפנות אל בית המשפט בבקשה לסעד מתאים".

במכתב מיום 23.02.2016 הנושא את הכותרת "מענה למכתבך מיום 15.2.16", השיבו ב"כ המבקש:

"4. בעניין הבוררות – מרשנו מסכים לכך שהמחלוקות בינו לבין מרשך יוכרעו בהליך בוררות. מרשנו דוחה את הצעתך (היחידה) למינוי של עו"ד דוד ביטון כבורר בין הצדדים."

5.הנה כי כן, מחילופי דברים אלו לפי פשוטם, עולה הצעה מפורשת הבאה מטעמו של ב"כ המשיב לפנות להליך בוררות בין מרשו לבין המבקש (להבדיל מבוררות עם אחרים), כאשר בהצעתו הנוספת הוא מתייחס לזהותו של הבורר המוצע על ידו. ב"כ המבקש מצהירים כי ניתנת הסכמת מרשם לפנייה להליך בוררות, ובהיגד נפרד הוא דוחה את הצעתו הנוספת של ב"כ המשיב, זו בדבר זהות הבורר.