הפ"ב 27525-01-15 ברדוגו נ' מונסנגו - פסקדין

הרקע לבקשה ופסק הבורר:

בפני בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 30.11.14 על ידי הבורר עו"ד דואק מאיר. הבקשה הוגשה בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

המבקש הגיש לבית משפט השלום בנהריה תביעה נגד המשיב (ת"א 31863-05-12) בטענה כי נפל קורבן למעשה רמאות מצד המשיב במסגרת התקשרות עסקית בין הצדדים. בימ"ש השלום קבע כי בהתאם להוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 7.5.07 יש להעביר את הסכסוך להכרעת בורר מוסכם בין הצדדים.

מפסק הבורר (הנושא כותרת "החלטה" מכיוון שניתן בעניין בקשה לדחיית התביעה על הסף שהגיש המשיב בשל קיומו של הסכם פשרה) עולה כי ביום 7.5.07 נחתם הסכם להקמת עסק בין המבקש (התובע) למשיב (הנתבע). הצדדים החלו בהקמת העסק כאשר התובע אמור להשקיע את הכסף בעסק והנתבע אמור לפעול להקמתו. במהלך הזמן הפסיק התובע לשלם את הכספים שסוכם לצורך הקמת העסק ושילם רק סך של 120,000 ₪. כמו כן, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים והנתבע שלח לתובע מכתב ביום 9.8.07 בו ביקש מהתובע לחדול ממעשיו נגדו ונגד משפחתו והציע לו לפנות לבוררות בהתאם להסכם. ביום 2.9.07 שלח שוב הנתבע מכתב לתובע בו ביקש שוב לקיים בוררות והודיע לו כי ההסכם ביניהם מבוטל. הצדדים החלו בהליך בוררות שהופסק לאחר שהתובע לא הופיע ונמחקה התביעה והתובע אף חויב בהוצאות. לאחר שהוחל בהליך הבוררות הנוכחי פנה הנתבע בבקשה לדחות את התביעה על הסף על סמך הסכם פשרה שנחתם על ידי הצדדים לטענת הנתבע. שני הצדדים הציעו להעביר את מסמך הסכם הפשרה לבדיקת פוליגרף על מנת לבדוק חתימת התובע על הסכם הפשרה שנחתם ביום 9.11.09. בהסכמת הצדדים פנה הבורר למומחית לכתב יד לשם מתן חוו"ד. המומחית קבעה כי החתימה שבמחלוקת – חתימת התובע על הסכם הפשרה מיום 9.11.09 – נחתמה על ידי התובע.

עוד פורט בפסק הבורר כי בהמשך ביקש ב"כ הנתבע לדון בבקשה לסילוק כתב התביעה על הסף בהסתמך על הסכם הפשרה וזאת בעקבות קביעת המומחית. ב"כ התובע התנגד וטען כי העמוד השני מהסכם הפשרה הושחל לתובע בין יתר מסמכים שהציג בפניו הנתבע לחתימה כאשר העמוד הראשון לא צורף לחתימה ועליו לא מופיעה חתימת התובע. ב"כ הנתבע ביקש לאפשר לו להביא עד מטעמו להוכחת אמיתות ההסכם וחתימת התובע על ההסכם וכן התשלום במזומן. הדיון נדחה בהסכמה והתובע העיד כי החתימה על הסכם הפשרה אינה חתימתו וכי העמוד השני של ההסכם הושחל בין מסמכים נוספים. בהמשך לעדותו טען כי אינו יודע כמה מסמכים היו ואינו יודע מתי זה היה. התובע הכחיש קיום הפגישה בעכו בבית קפה ליד המשטרה בנוכחות עדים מטעמו ועד מטעם הנתבע. הנתבע העיד בכל הנוגע לנסיבות חתימת הסכם הפשרה וטען שהסכם הפשרה נחתם בנוכחות עד מטעמו ונמסר לתובע סך של 50,000 ₪ במזומן במעטפה והתובע חתם על הסכם הפשרה בנוכחותו ובנוכחות העדים. עוד המציא הנתבע מסמכים המאשרים משיכת כספים מחשבון נאמנות שהתנהל אצל עו"ד חיר, אשר טיפל במכירת דירת הנתבע, ומסמכים המאשרים כי משך כספים במועד הסמוך למסירת הסכום הנ"ל לידי התובע. הנתבע אף הביא לעדות את העד מטעמו אשר העיד כי נכח באותה ישיבה בין הצדדים בבית הקפה בעכו ליד המשטרה וראה כי יש בידי הנתבע מעטפה עם כסף מזומן שנמסרה לידי אנשים שהיו עם התובע והתובע חתם על מסמך.

הבורר מציין בפסק הבוררות כי הוחלט כי הצדדים יגישו סיכום טענותיהם בכתב בעניין טענות הנתבע לסילוק תביעה על הסף והצדדים אכן הגישו סיכום טענותיהם בכתב. סוכם כי הבורר יפנה לביהמ"ש לבקש הסכמה להאריך המועד לקיום הבוררות והבורר פנה לביהמ"ש, אולם ביהמ"ש דחה את הבקשה וקבע כי מאחר שהבורר לא מונה מטעם בימ"ש לא יוכל ליתן החלטה בבקשה. בעקבות זאת פנה הבורר לצדדים אשר הביעו הסכמתם להארכת המועד לקיום הבוררות. הבורר התייחס בפסק הבוררות לכך שבסיכום טענותיו של ב"כ התובע הפנה את תשומת הלב לכך שהיו אי דיוקים בין עדות הנתבע לבין העד שהופיע מטעמו וביקש לקבל טענות התובע כי מסמך הסכם הפשרה הושחל בין מספר מסמכים שהציג לפניו הנתבע לחתימה. הבורר ציין כי אותו תובע שטען כל הדרך כי החתימה על הסכם הפשרה אינה חתימתו והיא זויפה, לפתע רק לאחר חוות הדעת של המומחית ובמהלך הדיונים, הודה כי החתימה שלו, אולם תירץ זאת בטענה כי המסמך הושחל על ידי הנתבע יחד עם מסמכים נוספים שחתם עליהם.

עוד ציין הבורר כי פרט להכחשת התובע כי לא התקיימה ישיבה בבית הקפה בעכו והוא לא חתם על הסכם הפשרה ולא קיבל כספים מאת הנתבע, לא הביא התובע אף עד מטעמו לסתור טענות הנתבע בעניין הישיבה שהתקיימה בבית הקפה בעכו, שבה כטענת הנתבע נמסרה לתובע מעטפה עם כסף מזומן בסך 50,000 ₪ והתובע חתם על הסכם הפשרה. הבורר מציין גם כי הנתבע הציג מסמכים שמשך כספים במזומן מחשבונו לפני הפגישה ומסירת הכספים במזומן לידי התובע.

הבורר קובע כי התרשמותו מהנתבע הינה חיובית והוא מאמין לו ומקבל עדותו ועדות העד מטעמו. לעומת זאת, קובע הבורר כי אינו מאמין לתובע. לכן התקבלה הבקשה לסילוק התביעה על הסף והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט בסך של 8,000 ₪ כולל מע"מ תוך 30 יום.

טענות הצדדים: