הפ"ב 24485-05-14 מועצה מקומית פרדס חנה- כרכור נ' גד חברה לבנין בעמ,הפ"ב 21900-05-14 גד חברה לבנין בעמ ואח' נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור - פסקדין

תמצית הבקשות:

בפני בקשת המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: "המועצה") ליתן פסק דין הצהרתי לפיו בטל חלק מפסק הבוררות שניתן ביום 30.3.14 על ידי הבורר השופט בדימוס יצחק יעקבי-שווילי (להלן: "פסק הבוררות המשלים") או לחילופין להורות על השבת פסק הבוררות אל הבורר על מנת שיתקנו. החלק בפסק הבוררות המשלים שמבקשת המועצה לבטל הינו החלק שבו נקבע כי דרישת המועצה מאת חברת נווה-גד לתשלום היטל סלילת מדרכות בטלה (הפ"ב 24485-05-14).

כמו כן, לפני בקשת נווה-גד בניין ופיתוח בע"מ (להלן: "חברת נווה-גד" או "החברה") לקבוע כי הקביעה בפסק הבוררות המשלים לפיה אין חברת נווה-גד רשאית לקזז את עלות הסלילה של המדרכות "המפוצלות והמופרדות" סותרת את פסק דינו הקודם של הבורר, מתאריך 2.11.11 (להלן: "פסק הבוררות") לפיו חברת נווה-גד רשאית לקזז עלויות סלילת המדרכות (הפ"ב 21900-05-14).

הליך הבוררות שנוהל בין הצדדים והרקע לבקשות:

הליך הבוררות בין הצדדים (המועצה וחברת נווה-גד) עסק באופן יישומו של הסכם פיתוח אשר נחתם ביום 16.2.98 בין החברה הכלכלית לפרדס חנה-כרכור בע"מ והחברה לתשתיות זורמות פרדס חנה-כרכור ובין חברת נווה-גד (להלן: "הסכם הפיתוח") וההתחשבנות הנובעת ממנו.

הסכם הפיתוח עסק בבניית שכונה חדשה בתחומי המועצה. חברת נווה-גד, שהייתה היזם, קיבלה על עצמה לבצע על חשבונה, במקום המועצה, את עבודות הפיתוח לקראת בניית השכונה, ומתכונת ההסכם הייתה שנגד עלויות הביצוע של עבודות הפיתוח על ידי חברת נווה-גד יקוזזו חיובים שחלו על חברת נווה-גד כ"היטלי פיתוח והיטל השבחה". הצדדים היו חלוקים בנוגע להכללת פרטים שונים בהגדרת המונח "עבודות פיתוח" המופיע בסעיף 2 להסכם הפיתוח. לגבי פרטים אלו, אשר נבעו ממטלות אשר הוטלו על חברת נווה-גד במסגרת תכנית בניין עיר ש/במ/547 (להלן: "התב"ע") שקודמה על ידה, התנהל השלב הראשון של הליך הבוררות, כאשר חברת נווה-גד טענה כי ראוי לקזז את עלות העבודות מההיטלים ואילו המועצה טענה כי פריטים אלו אינם נכללים בקיזוז.

בהתאם לפנייה משותפת של שני הצדדים בית המשפט מינה את כב' השופט בדימוס יצחק יעקבי-שווילי כבורר שיכריע במחלוקות (הפ"ב 11096-01-09). יצוין כי על פי הסכם הפיתוח הבורר אינו כפוף לדיני הראיות אך כפוף לדין המהותי ועליו לנמק את פסק הבוררות. בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה הסכימו הצדדים כי בשלב הראשון של הבוררות תתבררנה המחלוקות העקרוניות מבלי להיכנס לחישובים ולבירורים בעניינים כספיים או כאלה הנוגעים להיקף עבודות שבוצעו, בתקווה שלאחר מתן פסק הבוררות יצליחו הצדדים להסדיר ביניהם את המחלוקות הכספיות והיקף העבודות.

ביום 2.11.11 ניתן פסק הבוררות. באשר לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים בבקשות שבפני - נקבע בסעיף 13 לפסק הבוררות, העוסק במדרכות, כי אין לקבל את עמדת המועצה לפיה אין להתיר לחברת נווה-גד לקזז את עלות עבודת המדרכות. הבורר קבע כי ההגדרה בסעיף 2 להסכם הפיתוח של "העבודות", שבגינן תהיה זכאית החברה לזיכוי על פי סעיף 5 להסכם הפיתוח, כוללת מפורשות את המדרכות ולכן, על פי מתכונת הסכם הפיתוח, יש לקזז את עלות עבודת המדרכות מהיטלי הפיתוח והיטל ההשבחה החלים על החברה. כך נקבע גם בסעיף 15 לפסק הבוררות, העוסק ברחובות משתלבים, כי החברה רשאית לקזז את עלות העבודות.

לאחר שניתן פסק הבוררות הגישה חברת נווה-גד בקשה להבהרתו בטענה כי בשתי סוגיות, שעניינן דרישת המועצה לתשלום היטל סלילת מדרכות וקיזוז עלות העבודות במסגרת מטלות התב"ע, נותרה אי בהירות שאין לה מענה בפסק הבוררות. בקשת הבהרה זו מטעם חברת נווה-גד הוגשה עקב טענותיה כי דרישת תשלום היטלים ששלחה המועצה לחברה, אשר כללה גם תשלום עבור היטל סלילת מדרכות, כולל רחובות משולבים, איננה חוקית. המועצה הגישה תגובה לבקשת ההבהרה וטענה כי הליך ההבהרה אינו ההליך הראוי לדון בבקשתה של חברת נווה-גד. המועצה טענה כי הפרשנות אותה מנסה החברה לצקת לתוכן ההסכם, לפיה היא גם תסלול את המדרכות וגם תקבל בגין כך תשלום, על דרך ההחזר והזיכוי, איננה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק העזר לפרדס חנה-כרכור (סלילת רחובות), התשמ"ז – 1986 (להלן: "חוק העזר").

לאחר שחברת נווה-גד הגישה תשובה לתגובת המועצה ניתנה על ידי הבורר ביום 15.5.12 החלטת הבהרה לפיה בסוגיית היטל סלילת מדרכות ובקשת חברת נווה-גד בסיכומיה "להורות על ביטול החיוב בהיטל סלילת מדרכות" פסק הבוררות לא קבע דבר ולכן אין מדובר בהבהרה של הפסק ויש להשלים את פסק הבוררות.