פסק דין 14846-04-11,31404-11-10 - פסקדין

לפניי בקשה לאישור פסק בורר (הפ"ב 31404-11-10) שהגיש ל' א', ובקשה לביטולו (הפ"ב 14846-04-11) שהגיש אביו, ד' א'. פסק הבורר במחלוקת שבין הצדדים ניתן ע"י הבורר, מר אשר גבאי, ביום 10.11.10 (להלן: "פסק הבורר").

תמצית העובדות כמתואר בבקשה לביטול פסק בורר

ד' א' (להלן: "ד'" או "המבקש") הוא אביו של ל' א' (להלן: "ל'" או "המשיב").

על פי המתואר בבקשה לביטול פסק הבורר (להלן: "הבקשה לביטול"), המבקש הוא בעלים של מספר חברות ועסקים, והמשיב נסמך על שולחנו של אביו מזה עשרות שנים. המבקש טוען כי בשנת 2007 או בסמוך לכך, אף שקל ליתן למשיב, אחד מתוך עשרת ילדיו, 10% ממניותיו בחברות השונות שבבעלותו, על מנת לאפשר לבנו להתפרנס בכבוד ולהתקדם בחייו. אלא, שהיחסים במשפחה התדרדרו, המבקש ואשתו נפרדו והמשיב בגד באמון הרב שנתן לו אביו, והוא מנסה ליצור חובה של ממש על האב להעביר לו את המניות בחברות השונות. המבקש טוען כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה (ואף טען מאותו נימוק כי בעל הסמכות לדון בתיק זה הינו בית המשפט לענייני משפחה; ברם טענה זו נדחתה בהחלטתי מיום 9.1.13).

המבקש טוען כי לצורך העברת המניות ממנו למשיב, נפגשו הצדדים מספר פעמים במשרדו של עו"ד אלי סומך, במטרה להגיע להסכם. ברם, למרות שהוחלפו מספר טיוטות של "זכרון דברים", שנערכו כולן ע"י עו"ד סומך, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, לאור התערערות יחסי האמון ביניהם וכן חילוקי דעות בנוגע לשאלות מיסוי, וזכרון הדברים לא נחתם.

בין לבין, בתפקידו כנאמן של המבקש, החל להתפתח עימות בין המשיב לבין שותפים שונים של המבקש בחברות שונות, שהלך והחריף עד שהמבקש נדרש להתערב ואף לגרום להוצאתו של המשיב מתפקידו כמחזיק בנאמנות של מניות.

לטענת המבקש, בחודש אוגוסט 2010 או בסמוך לכך, התקשר אליו הרב אליהו אבירז'ל, אב בית הדין הרבני בירושלים, והודיעו כי המשיב פנה אליו על מנת שיעזור להם להגיע להסכמה על העברת המניות לידיו, והרב ביקש כי המבקש יגיע למשרדו לפגישה משותפת עם המשיב.

המבקש נענה לבקשה והגיע לפגישה, בה נכחו המבקש, המשיב, הרב אבירז'ל ומר אשר גבאי (להלן גם: "הבורר"), המצוי בקשרים עסקיים וחבריים עם המשיב, ידיד המשפחה ושותף עסקי של המשיב. הרב אבירז'ל הודיע לצדדים כי המשיב פרש לפניו את דרישתו כי אביו יעביר אליו זכויות בחברות המגיעות לו, כחובה ולא כמתנה; והרב הסביר כי נוכח היותו דיין בבית הדין אין לו סמכות להכריע בין הצדדים, וברצונו אך לנסות לגשר ביניהם. המבקש הסכים לגישור, ברם הצדדים לא הגיעו להסכמה ונפרדו.

לאחר מספר שבועות התקשר הרב אבירז'ל למבקש וביקש ממנו להגיע לפגישה נוספת עם המשיב. המבקש הגיע לפגישה, בה נכחו גם מר גבאי ואישה נוספת, אותה לא הכיר, והמבקש ביקש מהם לצאת מהחדר. משסירבו לצאת, הודיע המבקש לרב אבירז'ל כי הוא אינו מוכן לנהל את הגישור יחד עמם, והוא עזב את המקום.