הפ"ב 14643-10-14 הדור הנכון בע"מ ואח' נ' ענבי

1.חברת הדור הנכון בע"מ ומר דורון מרזוק (להלן: החברה, מרזוק; ויחד: המבקשים) עותרים לבטל את פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד אחיקם גריידי (להלן: הבורר) ביום 07.08.2014 לפיו חויבו, בלא הנמקה, לשלם לשותפם העסקי בעבר מר ניסים ענבי (להלן: המשיב) סכום של 100,000 ₪. פסק הבוררות אף אסר על המבקשים לעסוק בתחום האריזות למשך 6 חודשים.

יצוין כי הבורר מונה לתפקידו בהסכם בוררות מיום 13.04.2014 והוסמך על ידם לדון ב"כלל הסכסוכים ו\או המחלוקות" שביניהם, תוך ש"הבורר לא יהיה חייב לנמק את פסקו".

2.עתירת הביטול שבפי המבקשים נסמכת על הטענה לפיה רק לאחר מתן פסק הבוררות התברר להם כי המשיב מצוי החל משנת 2010 בהליך פשיטת רגל, כי הוצא נגדו צו כינוס נכסים בשנת 2010, כי הוכרז פושט רגל בשנת 2012, וכי לאורך הליך פשיטת הרגל היה המשיב מיוצג על ידי הבורר. לטענתם, מידע זה לא נמסר להם על ידי המשיב, אף לא ע"י הבורר קודם למינוי. התנהלות הבורר, לשיטתם, מלמדת שביקש להעשיר את קופת הכינוס על חשבונם, שכן מלכתחילה היה ידוע לו כי פסק בוררות המחייב את המשיב בתשלום להם יהיה חסר תוקף. כמו כן הדגישו המבקשים כי הסעד האוסר עליהם עבודה בתחום בו הם עוסקים כלל לא התבקש ע"י המשיב ונפסק ביוזמת הבורר.

3.המשיב טען שהמבקשים לא גילו את כל האמת מבית המשפט, והסתירו ממנו כי ידעו כי הוא מיוצג על ידי הבורר, כי הבורר ייצג גם את החברה בהליכים אחרים בעבר, וכי הפנייה לבורר נעשתה דווקא ביוזמת מרזוק. לעמדתו, הטענות שהעלו המבקשים כלפי פסק הבוררות אינן אלא טענות ערעוריות, שאינן מקימות עילה לביטול.

4.בדיון בעל פה שנערך בפני ביום 03.05.2015 נדרש ב"כ המשיב להבהיר, בין היתר, האם ניהול הליך הבוררות נעשה על דעת בית המשפט שדן בהליך פשיטת הרגל ועל דעת הנאמן, וכיצד מתיישב פסק הבוררות עם הצהרת המשיב בבית משפט של פירוק, בבקשתו לצו הפטר, לפיה אין בידו להוסיף כספים לקופת הכינוס. ב"כ המשיב השיב כי "...לא ייצגתי אותו בהליך הפש"ר, אני מעריך שזה קרה גם במקרה שלנו. כל תוצאות ההליך הזה דווחו לנאמן ולכונס, אין אינטרס להסתיר" (פרו' ע' 2 ש' 14-15). המשיב הוסיף משלו: "נפגשתי עם הנאמן ואמרתי לו שלא קיבלתי את הכסף אבל יש לי פיצויים בסך 25 אלף ₪ שלא קיבלתי ומוכן להעביר לקופה. אם בית המשפט שואל אותי אם טרם הפניה לבוררות קיבלתי אישור מהנאמן, אני משיב שישירות לא דיברתי עם הנאמן" (פרו' ע' 3 ש' 6-8).

5.לאור התמיהות שעלו הן מעובדת ייצוגו של הבורר את המשיב והן מהחשש לכאורה למתן הצהרה בתיק הפש"ר שאינה מתיישבת עם פסק הבוררות, אפשרתי לבורר להגיש לבית המשפט את עמדתו. ביום 20.05.2015 הגיש הבורר את עמדתו בה ציין כי לאחר הדיון שנערך בבית המשפט בבקשת הביטול, פנה לנאמן בהליך פשיטת הרגל בקשה לקבל בדיעבד אישור המתיר למשיב ניהול הליך הבוררות. הבורר הוסיף וציין כי גם מרזוק וגם החברה יוצגו בעבר על ידו "...ודבר פשיטת הרגל היה ידוע להם באופן ברור ומפורש, הדבר עלה עשרות פעמים בטרם נוהלה הבוררות (שהח"מ לא רצה בתחילה ליטול על עצמו את תפקיד הבורר בשל היות שני הצדדים לקוחותיו, והסכים לכך רק לאחר ששני הצדדים הביעו את הסכמתם למינויו ולניקיון כפיו)".

חוששתני כי פסק הבוררות דינו להתבטל, ומספר טעמים לכך:

6. ניהול הליך משפטי ללא אישור בית המשפט וללא אישור הנאמן. סעיף 107 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי" היו בין נכסי פושט הרגל תביעות, יראו אותן כאילו הומחו כדין לנאמן". סעיף 125 לפקודה מאפשר לנאמן "לפתוח בכל הליך משפטי הנוגע לנכסי פושט הרגל ולהתגונן בהליך כאמור". סעיף 126 לפקודה מאפשר לנאמן, באישור ועדת הביקורת, "למנות את פושט הרגל להיות מפקח על ניהול נכסיו או חלק מהם, או מנהל את עסקיו לטובת הנושים, או עוזר בכל דרך אחרת בניהול הנכסים, בתנאים שהורה עליהם הנאמן".

מתשובת הבורר לפיה הוא מבקש ארכה של 30 יום "לשם קבלת אישור הנאמן" אין להבין אלא שתשובת ב"כ המשיב בדיון לפני לפיה "כל תוצאות ההליך הזה דווחו לנאמן ולכונס" אינה מדוייקת בלשון המעטה, וגם לא נטען כי הנאמן הסמיך את פושט הרגל לנהל את ההליך לטובת הנושים.

משנגד המשיב ניתן צו כינוס נכסים בפשיטת רגל עוד ביום 6.5.10, ומשהליך הבוררות נפתח התנהל והסתיים עוד בשנת 2014, ללא יידוע הנאמן וללא הסכמתו, נשמטה הקרקע לחוקיות הסכם הבוררות ולפסק הבוררות שניתן בסופו של ההליך. בפנינו איפוא עילת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות (אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, עמ' 14).

7.אין דינה של היכרות מוקדמת של הצדדים עם הבורר, אף ייצוגו של מי מהם על ידו בעבר, כדין ייצוגו של אחד הצדדים על ידי הבורר תוך כדי ובמקביל לניהול הבוררות. נתון חריג זה אמור להיות גלוי וידוע, ועליו למצוא את ביטויו המפורש בשטר הבוררות, לרבות הסכמת הצדדים לנתון זה. עיון בהסכם הבוררות מעלה כי הוא שותק שתיקה רועמת בכל הנוגע לייצוגו של הבורר את המשיב הן בעת ניהול הבוררות והן בעבר.

יתרה מכך, בתשובתו לא הכחיש הבורר את טענת המבקשים כי לא ידעו שהוא מייצג את המשיב בהליך הפש"ר, וכל שנטען על ידו היה כי "הן מר דורון מרזוק וחב' הדור הנכון, והן מר ניסים ענבי יוצגו על ידי הח"מ, ודבר פשיטת הרגל היה ידוע להם באופן ברור ומפורש...". קרי, הבורר טוען כי המבקשים ידעו על הליך פשיטת הרגל, אך אינו טוען כי המבקשים ידעו כי הוא מייצג את המשיב בהליך פשיטת הרגל במקביל לניהול הבוררות.

את שתיקת הסכם הבוררות, לה חוברת תשובת הבורר שמגלה טפח אך מכסה טפחיים, אין לפרש אלא כהפרת חובת הגילוי וכהפרת חובת הנאמנות.

8.ניגוד עניינים מובהק. המשיב, שנקלע לקשיים כספיים והיה מצוי מזה שנים בהליך פשיטת רגל, היה לקוחו של הבורר, אשר בעת ניהול הבוררות ייצג אותו בבקשה לקבלת הפטר. הבורר העמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים בלתי אפשרי, עת ברור כי זכיית המבקשים הייתה מעמיסה על המשיב חוב נוסף ומרחיקה ממנו את האפשרות לזכות בהפטר. ניגוד עניינים זה יש בו על מנת להשפיע בפועל על פסיקת הבורר ולחשש ממשי למשוא פנים. (ראו רע"א 6221/01 שוב נגד אלמז בע"מ, רע"א 296/08 ארט בי נגד עזבון המנוח ליברמן).

9.הטעיית בית המשפט.

הליך הבוררות הינו הליך חלופי למשפט המתנהל בד' אמות בית המשפט, ומכאן חשיבותו הרבה של יסוד האמון בבורר, וחובות היושרה המוטלות עליו. לא ניתן להשלים עם מצב בו בורר מנהל הליך בוררות ביודעו שאחד הצדדים הינו פושט רגל וביודעו שהליך הבוררות מתנהל מאחורי גבו של הנאמן, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. המצב בענייננו חמור שבעתיים עת הבורר, הוא ולא אחר, ייצג את פושט הרגל בתיק פשיטת הרגל!

ואם לא די בכך: מתברר כי הגם שבפסק הבורר שניתן ביום 07.08.2014 "זכה" המשיב בסך של 100,000 ₪, הגיש הבורר חצי שנה לאחר מכן, בחודש דצמבר 2014 "בקשת הפטר" בשמו של המשיב- החייב וכבא כוחו, בה ציין בין היתר: "החייב שיתף פעולה עם הכונס הרשמי והנאמן למן תחילת ההליך" וכי "לחייב אין כל נכסים וכספים נוספים למעט דירת מגוריו המובטחת רובה ככולה במשכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות, ולאור מצבו הכלכלי לא צפויה כל תועלת משמעותית מהמשך הליך פשיטת הרגל" (סעיף 7 לבקשה - ההדגשה במקור). אף לא מלה על פסק הבוררות שניתן לטובתו!