הפ"ב 11020-02-13 געאפרה נ' הלסה ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק בורר מיום 27.12.12 אשר ניתן ע"י המשיבים 2 -3 (להלן: "פסק הבורר" ו-"הבוררים" בהתאמה).

רקע עובדתי כמתואר בבקשה 

המנוח עלי חמד הלסה (להלן: "המנוח") היה הבעלים של חלקת קרקע הנמצאת בג'בל מוכבר בירושלים, ואשר שטחה 3,094 מ"ר; עליה מוקם מבנה ובה באר מים (להלן: "החלקה").

המנוח נפטר ביום 7.2.83, והבעלות בחלקה עברה ליורשיו בהתאם לצו ירושה של בית הדין השרעי מיום 28.2.99. המבקש טוען כי ביום 29.7.00 רכש משתי יורשות 2/5 מהחלקה. לאחר מכן ביצע המבקש שיפוץ של המבנה בהסכמת שאר השותפים, והגיש בשמו ובשם שאר השותפים תוכנית תב"ע לשם שינוי היעד של החלקה לשימוש למגורים.

ביום 9.7.11 רכש המבקש את שאר החלקים בחלקה (3/5) משאר היורשים. המשיב 1 (להלן: "המשיב"), שהוא קרוב משפחה ליורשי המנוח, פנה לנכבדי משפחתו וטען "זכות קדימה" לרכישת שאר החלקים (3/5), בהיותו קרוב משפחה למוכרים. לטענת המבקש, בלחץ נכבדים משתי המשפחות ולמניעת ריב "חמולות", סוכם כי סוגיית זכות הקדימה תידון ע"י שני נכבדים, שהינם המשיבים הפורמאליים. בין הצדדים נחתמה טיוטה כללית בנוגע להסכם בוררות. כעבור יותר משנה, ללא שנערכה הסכם בוררות סופי, וללא שהתקיימו דיונים בנוכחות הצדדים ושני הנכבדים, ניתן פסק הבורר בו הבוררים הכריעו בכל הסוגיות הקשורות לחלקת הקרקע ולבעלות בה.

טענות המבקש

בבקשת הביטול שהגיש המבקש לפניי, נטענו הטענות דלהלן מכוח חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק")):

א.הבוררים פעלו ללא סמכות וחרגו מהסמכות שניתנה להם; זאת מאחר שהמחלוקת הוגדרה בצורה מצומצמת לעניין זכות הקדימה, בעוד שהבוררים הכריעו במחלוקות נוספות.

ב.הבוררים לא נתנו לצדדים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם, למרות שהמבקש ביקש מהם מספר פעמים להזמין אותו לישיבה ולהשמיע בפניהם את טענותיו.

ג.בפסק הבוררות ישנן טעויות ברורות בעובדות – בשטח הקרקע, חלקי היורשים, הסכומים וזיהוי הצדדים לבוררות.

ד.הסוגיה שהועברה לבוררות כלל אינה ניתנת להכרעה בבוררות, כיוון שזכות הקדימה אינה קיימת במקרקעין, והבוררים אינם יכולים לקבוע זכות שאינה קיימת עפ"י החוק.

המבקש העלה טענות נוספות בבקשתו נגד פסק הבוררים, אלא שבסיכומיו השמיטן וזנחן, ומשכך לא אדון בהן; וביניהן: לא היה הסכם בוררות בר תוקף, ונערכה רק טיוטה של הסכם; פסק הבוררות ניתן לאחר שעברה תקופה בלתי סבירה של מעל שנה, כאשר התקופה שסוכם עליה למתן פסק בוררות הוגבל לשלושה חודשים; הפסק מנוגד לתקנת הציבור, כיון שהבוררים חייבו את המבקש במעשיו של אחיו וחיוב זה גרם להפסדים בלתי ניתנים לתיקון; וכן, כי בפסק הופרדה הבעלות של הקרקע מהבעלות של הבית המוקם עליה, בניגוד לכל דין.