העתקת דפי אינטרנט כהפרת זכות יוצרים אחת בהעדר הוכחה כי מדובר ביצירות שונות

עיקר המחלוקת

1.         בתביעה שלפני טוענת התובעת להפרת זכויות קניין רוחני וזכויות יוצרים ברשת האינטרנט.

התובעת והנתבעת 1 הינן חברות מסחריות העוסקות בהקמת, אירוח ותחזוקת אתרי אינטרנט. באתרי האינטרנט שבעלות הדין מחזיקות לקידום עסקיהן, מופיע מידע לגביהן ומוצעים בהם מוצריהם ושירותיהם. הנתבעת 2 הינה חברה, בעלת מניות בנתבעת 1. הנתבעים 3 ו- 4 הינם בעלי מניות ומנהלים רשומים בנתבעת 1.

טענת התובעת היא שהנתבעת 1 העתיקה והציגה באתר האינטרנט אשר מופעל על ידה בכתובת: www.compuweb.co.il דפים מאתר האינטרנט של התובעת המופעל על ידה בכתובת: www.livedns.co.il. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת מספר ההפרות שבוצעו, וכפועל יוצא מכך - בשאלת גובה הפיצוי הסטטוטורי שייפסק.

טענות התובעת

2.         התובעת טוענת כי הינה בעלת זכויות היוצרים בטקסטים והליקוטים המופיעים באתר האינטרנט שלה, מכוח חוק זכויות יוצרים, 1911 (להלן - החוק), ומכח פקודת זכויות יוצרים - 1924 (להלן - הפקודה). התובעת מטעימה - בין השאר בתצהיר שהוגש מטעמה -  כי אתר האינטרנט שלה הינו כלי שיווקי מרכזי עבורה, ולדבריה, בהקמתו ובהפעלתו הושקעו כספים רבים, עמל, מקוריות, ומיומנות רבה.

3.         על פי תצהיר מנכ"ל התובעת יגאל רוזנקרנץ, בחודש דצמבר 2003 גילתה התובעת באקראי כי באתר האינטרנט של הנתבעת 1 מופיעים בארבעה דפים טקסטים נפרדים מתוך 4 יצירות ספרותיות המוצגות באתר האינטרנט שבבעלותה. לטענת התובעת, מופעים אלה באתר הנתבעת 1 מהווים העתקה מלאה של יצירותיה, בכללם ציטוט והעתקה מילולית ישירה של יצירותיה ואף באותם הפונטים ובאותו הגודל והצבע. התובעת מטעימה כי באחד הדפים אף לא הוחלף שם התובעת בשמה של הנתבעת 1 באופן שנשאר משפט חסר:" חברת תיכננה בקפידה חבילות איחסון אתרים...". התובעת מוסיפה שהתריעה בפני הנתבעת 1 על השימושים המפרים שביצעה ביצירותיה, ובתגובת הנתבע 3 נאמר כי הדפים האמורים הוסרו. אולם לטענת התובעת עד ליום הגשת התביעה לא הוסרה אחת ההפרות. עוד טוענת התובעת כי הנתבעים מעולם לא קיבלו הרשאה לעשות שימוש מכל סוג שהוא ביצירות הנ"ל.

4.         הטקסטים הרלוונטיים צורפו לתצהירו של רוזנקרנץ, ומהם ניתן ללמוד על דמיון בתכנים, עד כדי זהות, וגם על דמיון צורני ברור בין הטקסטים של התובעת ביחס לאלו שהופיעו באתר הנתבעת 1.

מדובר בארבעה דפי אינטרנט, שצילומיהם הם נספחים ז1-ז10 לכתב התביעה (וצורפו בהסכמה כנספחים לתצהיר רוזנקרנץ).

נספח ז1 הוא דף האינטרנט http://livedns.co.il/hostingplans.asp - כותרת הדף היא "חבילות אירוח אתרים". בדף זה מתוארת פעילות החברה, היקפה ואופייה. כמו כן, מובטחת בו איכות השירות של החברה ומופיע מספר טלפון להתקשרות.

נספחים ז2-ז3 הם דף האינטרנט http://livedns.co.il/resselercomparison.asp, ונספחים ז4-ז5 הם דף האינטרנט http://livedns.co.il/hostingcomparison.asp. בדפים אלה מוצגות חבילות השירות אשר מוצעות למכירה על ידי החברה, ומפורטים פרמטרים שונים, כגון: מחירים, בסיסי נתונים, אי-מיילים ועוד.

נספחים ז6-ז10 הם דף האינטרנט http://livedns.co.il/terms.asp, בו מוצג הסכם קבלת השירות המוצע על ידי החברה.

5.         עוד טענה התובעת כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלה ביודעין. על פי טענה זו, לנתבעים היה יסוד איתן לדעת כי זכויות היוצרים ביצירות הספרותיות והטקסטים נשוא תביעה זו מוקנות לתובעת. התובעת מוסיפה כי הנתבעת 1 מודעת היטב לזכויות יוצרים, כעולה מהעובדה שבאתרה מופיע בתחתית כל דף הכיתוב המציין את זכות היוצרים שלה בדף, כאשר הכיתוב "© כל הזכויות שמורות" הוסף על ידה גם בתחתית כל דף מועתק, תוך התהדרות ביצירות קניין רוחני לא לה.  לשיטת התובעת, מעשי הנתבעים מהווים פגיעה קשה בזכותה הקניינית. התובעת מפנה בהקשר זה, בין השאר, לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר העלה את זכות הקניין למעמד של זכות יסוד.

6.         התובעת טוענת שכאשר השוואת היצירות נותנת מקום, על פי מידת הדמיון שביניהם, להשערה בדבר העתקה, הלכה פסוקה היא שנטל הראייה להוכיח העדר הפרה של זכויות היוצרים מוטל על כתפי הנתבעים-המעתיקים, כעולה מע"א 136/71 מדינת ישראל נ' אחימן, פ"ד כ"ו (2) 259.

7.         כן טוענת התובעת כי הפרת זכויות יוצרים בעידן האינטרנט יכולה להיעשות בקלות בלתי נסבלת בשל אפשרויות ההעתקה וההפצה במדיה הדיגיטאלית, ובנסיבות אלה, לשיטתה, יש לפרש את חוק זכויות היוצרים והעוולות הנזיקיות בדבר גזל, גניבת עין וכו', תוך התאמה למציאות מתקדמת ומודרנית זו, לצורך יישום תכליתם של דיני הקניין הרוחני. על פי טענה זו, לאותו צורך יש גם להחיל פרשנות רחבה למונח "ביצוע פומבי" שיהיה תקף גם לגבי שידור באינטרנט.

8.         לענין הנזק נאמר בתצהיר מנהל התובעת כי, לקוח של התובעת הודיע לו שנציג הנתבעת הפנה אותו לאתר הנתבעת בטענה שהנתבעת מציעה חבילת שירותים זהה לזו של התובעת, במחירים נמוכים יותר. התצהיר מוסיף כי בכך נגרמה פגיעה קשה במוניטין ובשם הטוב של התובעת ונמנע רווח (סעיפים 14, 25-30). ברם, התצהיר אינו מתייחס כלל לשיעורו של הנזק הממוני שנגרם.

9.         בסיכומיה טוענת התובעת כי יש לפסוק לה פיצויים סטטוטוריים, על פי סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים 1924, הקובע פיצויים ללא הוכחת נזק ל" כל הפרה", "בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים".

התובעת טוענת כי מספר ההפרות הוא למצער כמספר הדפים שהועתקו, ונשענת על ע"א 3616/92, דקל נ' חשב, פ"ד נא(5) 337 (להלן - ענין דקל), שבו קבע בית המשפט העליון כי כל חוברת של דקל שהועתקה ע"י חשב הינה יצירה עצמאית הראויה להגנה משפטית נפרדת.