הערות בית המשפט בעניין החלטת פסלות

הערות בעניין החלטת פסלות ע"פ תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בהתאם להחלטת כב' נשיא ביהמ"ש העליון במסגרת ע.א. 10483/05

מבוא

1.          בפני כב' נשיא ביהמ"ש העליון תלוי ועומד בע.א. 10483/05 ערעור על החלטתי מיום 2.11.05 (בעת כהונתי בביהמ"ש לענייני משפחה בכפר סבא) לפסול עצמי מהמשך הדיון בשלושה תיקים שונים התלויים בין בני משפחה אחת.

2.          בהחלטת ביניים של כב' הנשיא, מיום 29.12.05, התבקשתי ע"י כבוד הנשיא להעיר הערותי באשר להחלטתי, ובעיקר בהתייחס לאמור בסעיף 18 בכתב הערעור, וסעיפים 6(א) ו-8 להחלטתי בדבר פסילה עצמית.

3.          החלטתי בדבר פסילה עצמית נכתבה על דרך הצמצום המרבי, ומבלי להעמיק ולהיכנס לגופם של דברים, אך ורק מתוך חפצי לכבד את עמדתה של כב' נציבת תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציבה) לפיה על ביהמ"ש:

"למנוע העלאת דבר הגשת תלונה או החלטה שניתנה בה מצד המתדיינים או באי כוחם, ולהימנע מלהעלות דברים אלה ביוזמתו באולם הדיונים, או בהחלטה היוצאת מלפני ביהמ"ש" (ראה חוו"ד הנציבה מיום 4.7.05).

4.          סעיף 13 א' לחוק נציבות תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב - 2002 (להלן: החוק) מטיל חובת סודיות אך ורק על הנציב, על עובדי הנציבות ועל כל אדם אחר שבעזרתו מבצע הנציב את תפקידיו.

אין לפיכך כל מניעה שבחוק כי ביהמ"ש יתייחס לעניין תלונה שהוגשה כנגדו במסגרת החלטה שיפוטית. בנסיבות שנוצרו בתיק זה, איני רואה לדאבוני מנוס מהעלאת פרטים מסוימים הנוגעים בתוכנה של תלונה על הכתב, לשם מתן הסבר מפורט יותר להחלטתי בדבר פסילה עצמית.

גיבוש דעה אודות אמינות המתלונן - עקב האמור במכתב התלונה

5.                

א.                  במכתב תלונה בלתי חתום ששלח בנה של המשיבה (להלן: המתלונן) אל הנציבה " בשם אמו" פנה הוא ב: " בקשה להעברת התיקים לשופט אחר". המתלונן ייחס לבית משפט זה במכתב תלונתו נשיאת פנים לנתבעים, וקבלת החלטות לזכותם, מרגע שנודע לביהמ"ש כי הנתבעים עתידים להיות מיוצגים ע"י עוה"ד ריבר.

(הסברי לנציבות כי אין לי כל היכרות קודמת עם עוה"ד הנכבדה, וכי מעולם לא חזיתי את מראה ולא שמעתי את שמעה, לא הניבו, למרבה הצער, כל התייחסות של הנציבה לדברים המבישים שהוטחו בביהמ"ש. הנציבות אף התעלמה לחלוטין מהסברי אודות התנהגותה של ב"כ המשיבה באולם ביהמ"ש, והמתח שנגרם בדיון עקב התנהגותה).

ב.                   דברים שנאמרו על ידי למשיבה בנועם ובאמפתיה, בניסיון לאחות את הקרע שנוצר בינה לבין ארבעה מחמשת ילדיה הבוגרים, ולהשיב לחיקה את נכדיה, תוארו על ידי המתלונן במזיד ובכזב כמסכת של עלבונות מכוונים ולעגניים כביכול כלפי אמו, תוך התייחסות פוגעת כביכול לזקנתה. (וראה גרסת המערערים בסעיף 4 לכתב הערעור).

ג.                    המתלונן שם בפי דברים שמעולם לא נאמרו, ושלא מסוגל הייתי להעלות על דל שפתי.

6.          המתלונן הינו צד לשניים משלושת התיקים נשוא הפסילה, וב"כ הנתבעים אף הודיעה כי בדעתה לזמנו כעד בתיק העזבונות בו כבר הסתיימה שמיעת עדי התביעה (לאחר שהמשיבה נמנעה מהזמנתו לעדות מסיבות השמורות עמה).

7.           

א.                  בסעיף 6(א) להחלטת הפסילה הבהרתי, כי עקב הדברים שנכתבו ע"י המתלונן במכתב התלונה שהגיש, התגבשה בי דעה כלפי אמינותו ומגמותיו של המתלונן.

דעה זו אודות המתלונן אינה נובעת ממסמך המהווה חלק מחומר הראיות בתיק, אלא ממכתב חיצוני של המתלונן, אשר הגיע לידי עקב העובדה ש"התלונה" טופלה תוך כדי המשך שמיעת הראיות בתיק.