העמותה לקידום שכונת א-טור ואח' נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט ד"ר אוהד גורדון) מיום 30.9.13, בה דחה בית המשפט את בקשת המערערים לביטול צו ההריסה המינהלי מושא תיק מחוז מנ 498 בנקודות ציון 224490/632590 בשכונת א-טור בירושלים, מיום 5.3.12, להריסת מבנה דו-קומתי בשטח של כ-696 מ"ר (להלן: "ההחלטה", "הצו" ו- "המבנה" בהתאמה).

המערערים הינם עמותה וארבעה מוכתרים, הטוענים כי הם מייצגים כ- 4,100 תושבי שכונת ח'לת אלעין (א-טור), וכי הריסת המבנה נשוא הצו יפגע פגיעה קשה בתושבי השכונה, מאחר שבחלק מן המבנה האמור שוכן סניף של קופת חולים, המשרת את צרכי הבריאות של השכונה כולה, וכמו כן, בחלק אחר של הבניין שוכן מסגד פעיל, שהוא המסגד היחיד בשכונה, ואשר בו מתקיימים תפילות מדי יום ביומו.

בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, אותה דחיתי ביום 3.10.13, ובקשת רשות ערעור עליה נדחתה בבית המשפט העליון (רע"פ 6679/13) בהחלטת כב' השופטת ארבל מיום 3.2.14.

צו ההריסה דנן כבר נדון בבקשה לביטול צו ההריסה ועיכוב ביצוע שהוגשה ע"י עיסאם שווקי (להלן "שווקי"), בעל הזכויות במבנה, לבית המשפט לעניינים מקומיים במסגרת ב"ש 1728-12. הבקשה לביטול צו ההריסה נדחתה ביום 30.12.12. ערעורו של בעל המבנה שהוגש לבית משפט זה (ע"פ 25604-01-13) נדחה אף הוא, בפסק דינה של כב' הש' רבקה פרידמן-פלדמן מיום 30.6.13. שווקי אף הגיש בקשת רשות ערעור (רע"פ 6615/13) אשר נדחתה בבית המשפט העליון ביום 29.10.13.

לאור ההליך הראשון, קבע בימ"ש קמא בהחלטה כדלקמן:

"בין הצדדים אין מחלוקת כי הצו מושא הבקשה כבר נדון במסגרת בקשה לביטולו, שנדחתה הן על ידי בית משפט זה והן בערכאת הערעור. נוכח הקביעה ברע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית (19.10.06) המדובר במעשה בית דין, ואין די בשינוי העותרים לביטול הצו כדי להצדיק דיון מחודש בבקשה. כפי שנקבע שם, הצו מוצא כנגד המבנה ומכאן הקביעה הנ"ל. במצב דברים זה אין מקום לדיון נוסף בתקפות הצו. הבקשה נדחית."

אציין כי מטעם זה של מעשה בי"ד, דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, ומטעם זה נדחתה גם בקשת רשות הערעור ע"י כב' השופטת ארבל (רע"פ 6679/13).

טענות המערערים

במסגרת טענות המערערים, אשר נטענו לפני בית משפט קמא, נטען כי מדובר במקרה צורם ללב, בהתעללות והתעמרות של המשיב ו/או מי מטעמו בתושבי שכונת א-טור, תוך התעלמות מהפגיעה האנושה בזכויות היסוד שלהם. לטענת המערערים, הם מנסים מזה למעלה מעשור לקדם ולאשר תוכנית בניין עיר שתיתן מענה בסיסי לצרכיהם האלמנטאריים, אך בשל התנהלות ועדות התכנון הדבר נמנע מהם. כתוצאה מכך הוקמו מאות מבנים ללא היתרי בניה וזאת בהעדר כל אפשרות חוקית להוצאת היתרי בניה, והמערערים סובלים מהעדר תשתיות למיניהם, החל ממערכת כבישים ראויה, מערכת ביוב ומבני ציבור.

לטענתם, החל מאמצע שנת 2012 פועלת מרפאה מטעם קופת חולים לאומית במחצית מקומת הקרקע של המבנה, שהיא המרפאה היחידה בשכונה. לטענת המערערים, עובר להקמת המרפאה נאלצו המערערים לנסוע מרחק רב משכונתם כדי להגיע למרכז רפואי, ולקבל שירותים חיוניים ומצילי חיים.

המערערים טוענים כי בית המשפט נעתר לא אחת לבקשות לביטול צווי הריסה מינהליים משיקולי צדק ומטעמים הומניטריים. עוד טענו כי אין להרוס את המבנה כיוון שחלק מקומת הקרקע משמש למסגד, המשרת את תושבי השכונה.

טענה נוספת של המערערים היא כי אמנם אין תוכנית על המבנה, והשטח אינו מתוכנן, ברם לפי תוכנית המתאר החדשה לירושלים, המקרקעין שעליהם עומד המבנה מיועדים למגורים. כן טוענים כי תושבי השכונה הגישו ת.ב.ע. למוסדות התכנון ביום 23.5.13, העומדת בקנה אחד עם תוכנית המתאר החדשה לירושלים, והם ממתינים לקבלת הנחיות או לשיבוצה לדיון בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

לטענת המערערים, טעה בימ"ש קמא בקבעו כי המערערים הם חליפיו של שווקי ולטענתם, אין בינם ובין שווקי זיקה, מלבד היותם תושבי אותה שכונה. המערערים אינם בעלי הזכויות במבנה, אלא רואים את עצמם כנפגעים על ידי הצו, ועל כן הינם בעלי מעמד לבקש את ביטול הצו לפי הוראות סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965), כיון שייפגעו מהריסת המבנה המשמש למסגד היחיד ולמרפאה היחידה בשכונה. לטענתם, החלטת בימ"ש קמא חסמה למעשה את זכות הגישה לערכאות מפני המערערים, שהם אוכלוסייה מוחלשת, ומדובר במקרה חריג ומיוחד המחייב נקיטת גישה שונה ומתחשבת נוכח העובדה שביצוע צו ההריסה דנן יפגע בשירותים חיוניים עבור תושבי השכונה.

טענות המשיב

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מחמת מעשה בית דין, לאור פסיקת הערכאות השונות בנוגע לצו הריסה זה, בהליכים שניהל שווקי. המערערים הינם חליפיו של שווקי כיון שהם משתמשים במבנה בידיעתו ובהסכמתו, ולכן יש לדחות את טענתם כי אין כל זיקה בינם ובין שווקי מלבד היותם תושבי אותה שכונה. לו תתקבל טענת המערערים בעניין זה, יוכל כל תושב אחר להגיש בקשה לביטול צו ההריסה בעתיד, בטענה שהוא רואה עצמו ניזוק מצו ההריסה, בעוד שאין זיקה בינו ובין בעלי הדין הקודמים.

המשיב מפנה לפסק הדין בע"פ 25604-01-13 מפי כב' השופטת פרידמן-פלדמן, אשר כבר דחתה את הטענה בדבר קיומה של המרפאה כעילה לביטול צו ההריסה. לעניין הטענה בדבר השימוש כמסגד, שהיא טענה חדשה שלא נטענה בהליך שיזם שווקי, טוען המשיב כי אין מניעה להשתמש בצו מניעה מינהלי כנגד מבנה דת, וכי אין להלום ניסיון "להעניק חסינות" למבנים בלתי חוקיים באמצעות שימוש מאוחר כמבנה דת.

כן נאמר כי המבנה הוקם ללא אישור כדין וללא פיקוח מוסדות התכנון, ועומד על תילו החל מחודש מרץ 2012 עת הוצא צו ההריסה, תוך פגיעה קשה ומתמשכת בשלטון החוק.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.