העליון: תשובת עד לשאלה שמאירה על מהימנותו ועניינה זר להליך תיחשב כסופית - פסקדין

1.         לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ד"ר א' סטולר), מיום 8.4.2010, בגדרה הורה בית המשפט למבקש להמציא אישור על תשלומי מיסים שונים כפי שיפורט להלן.

2.        על פי הנטען בבקשה ובצרופותיה, עוד בשנת 2002 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבות, הוועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב-יפו ועיריית תל אביב יפו (להלן המשיבה 1 והמשיבה 2 בהתאמה). לכתחילה הוגשה התביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ואולם עם כינונו של בית המשפט המחוזי מרכז הועברה התביעה להתברר לפניו. לימים, תוקן כתב תביעת המבקש, במסגרתו תבע המבקש פיצויים בגין נזקים שהוסבו לו, על פי הנטען,  כתוצאה מהעיכוב הבלתי סביר בקבלת היתר הבניה למבנה (להלן הנכס) אשר נגרם לטענתו בגין התנהלות המשיבות בטיפולן בעניין. המבקש עמד בתביעתו על הנזקים הבאים: הפסד דמי שכירות כנגד פרק זמן העיכוב בהוצאת ההיתר; לחלופין, הפסד דמי שכירות בגין התקופה שלאחר סיום בניית המבנה. הנזק, כך נטען, נגרם בשל העדר האפשרות להשכיר את הבית לנוכח שפל בתחום הנדל"ן בתקופת סיום הבניה; הוצאות מימון שנגרמו כתוצאה מדחיית מכירת הנכס- על פי הסכם ליווי פיננסי שבין המבקש לבנק הפועלים בע"מ אישר האחרון אשראי למימון בניית הנכס בגינו נתבקש היתר הבניה. על פי ההסכם, החזר האשראי נועד להתבצע עם מכירת הנכס. משעוכבה מכירת הנכס, 'גולגל' האשראי הבנקאי להלוואות חוזרות ונשנות אשר צברו ריביות; הוצאות מימון הנלוות להלוואה שנטל המבקש לצורך תשלום חובו לבנק הפועלים בע"מ וכן הוצאות עבור שירותים משפטיים שניתנו בקשר לעסקת ההלוואה האמורה ובקשר להליכי הוצל"פ שנקט הבנק כנגד המבקש, משום העדר פירעון חוב ההלוואה שנטל המבקש; פיצוי בגין פגיעה במעמד המבקש לצורך קבלת אשראי מבנק הפועלים בע"מ, בעטיה נאלץ להסתייע בגורמים חוץ בנקאיים הנוטלים ריבית גבוה מזו המקובלת במערכת הבנקאית; הוצאות בגין תשלומים למס רכוש; הוצאות בגין תיקונים ושיקום הנכס שנדרשו כתוצאה מחוסר תחזוקה שוטפת באין שוכרים או קונים במבנה; פיצוי בגין עוגמת נפש הנובעת בין היתר מהפסד ימי עבודה.

           בהמשך תוקן גם כתב ההגנה, בגדרו טענו המשיבות בין יתר טענותיהן, כי המבקש "עשה לו כשיטה להתעשר על חשבונם של אחרים תוך ביצוע מעשי רמיה" וכי לכתחילה לא נועד הנכס למכירה אלא למגורי המבקש. כי המבקש מנסה באמצעות הגשת התביעה, בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט, להשית את עלויות בניית הנכס על המשיבות ולהוסיף ולהתעשר שלא כדין. כן נטען כי המבקש לא פעל בזהירות ובמיומנות הנדרשת ממגיש בקשה להיתר בניה כן לא פעל בתום הלב הנדרש כלפי רשויות התכנון וכלפי שכניו וכי אם היה פועל בהתאם להחלטות המשיבה 1 ולהחלטות הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מגיש בקשות מתאימות ופועל למיצוי הליכים- כי אז ממילא תביעתו הייתה מתייתרת ונזקיו הנטענים היו נמנעים; נטען, כי התובע לא פעל בזריזות לצורך קידום עניין מתן ההיתר, ואף משניתן ההיתר לא פעל לקדם את בניית הנכס ולבסוף לא עשה די כדי למכור או להשכיר את הנכס. כל זאת תוך שביצע חריגות בניה ואיכלס את הנכס מבלי שניתן לו האישור הנדרש לכך לפי דין. כן נטען, בין היתר, בעניין הנזקים הנתבעים כי יש לקזז את תשלומי האגרות, הארנונה והמיסים אשר היה המבקש נדרש לשלם לו היה נבנה המבנה קודם לכן. כן יש לקזז את חובותיו של המבקש למשיבות הנובעים מתשלומי הארנונה, ההיטלים, האגרות והמיסים אשר הוטלו על הבית שבנה ולא שולמו. עוד יש לקזז את רווחי המבקש הנובעים מהימנעותו מלשלם את מלוא סכום ההלוואה אשר נטל מן הבנק והשיב אך באופן חלקי. כמו גם את עליית שווי הנכס ממועד הגשת הבקשה למתן היתר בניה ולכל הפחות ממועד מכירתו הצפוי של הנכס ועד מועד תיקון כתב התביעה. נטען גם כי המבקש איננו זכאי לפיצוי בגין תשלום מס רכוש.

3.        הארכתי בתיאור הטענות כיוון שהמשיבות טוענות נגד מהימנותו של המבקש. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם, ושלב שמיעת חקירות העדים החל. המבקש נחקר על תצהירו במהלכן של שתי ישיבות ההוכחות שהתקיימו עד להגשת הבקשה שלפני. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל המבקש שאלות רבות שנועדו לברר האם שילם בשנים שקדמו לדיון תשלומי מיסים שונים ובהם מס הכנסה, מע"מ, מס שבח, מס רכישה וכד'. עוד במהלך הישיבה הראשונה אשר התקיימה ביום 25.3.2010 פנה בית המשפט למבקש והורה לו להמציא מסמכים הנוגעים לעניין היכולים לספק מענה הולם לשאלות שנשאל המבקש בחקירתו הנגדית. כך עולה מפרוטוקול הדיון מיום 25.3.2010, בעמ' 192, שם מובאים מפי השופט סטולר, הדברים הבאים שהופנו למבקש "אם אדוני יכול, יעביר לבית המשפט ולצד שכנגד, אסמכתא ששולם סכום כלשהו בעשר השנים האחרונות למס הכנסה". המבקש אף הוא התחייב באותו דיון, להמציא לבית המשפט אסמכתאות לתשלומים ששילם בעשר השנים שקדמו לדיון, עבור מס שבח, מס רכישה מס רכוש ועוד בקשר לזכויות במקרקעין, זאת "במידה וזה נמצא אצלי" (כלשון המבקש כפי שהובאה בעמ' 194 לפרוטוקול). כן התחייב לבקשת ב"כ המשיבות לנסות ולאתר מסמכים נוספים הנוגעים לתשלומי מע"מ ומס הכנסה.

המבקש התייצב על דוכן העדים בשנית להמשך חקירתו במועד ישיבת ההוכחות הנוספת, אף שהמסמכים הנדרשים לא הומצאו. נוכח מצב הדברים האמור, הורה בית המשפט המחוזי:

"לישיבה הבאה, אדוני יביא, ימציא מראש....עד ל-1 ביוני, את כל האישורים שיש לך על תשלומי מיסים, מס הכנסה, מע"מ, מס שבח, מס רכישה, היטל השבחה במידה ושולם, בכל תקופה שהיא, היות וזה נשאל, היות והתבקשת.... ".

על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות הצדדים

4.        המבקש משיג על החלטת בית משפט קמא הן מן הפן הדיוני והן מן הפן המהותי. לשיטתו, שגה בית משפט קמא באשר החלטתו האמורה, בגדרה נדרש המבקש להמציא מסמכים שונים, ניתנה מבלי שנתבקש להורות כן ע"י המשיבות ומבלי שניתנה לו ההזדמנות להתנגד לכך, שהרי דברי התנגדותו נשמעו לאחר שניתנה ההחלטה. לגופם של דברים נטען, כי המסמכים שנדרשו אינם רלוונטיים לגדר המחלוקת שבין הצדדים וכי הדרישה להציגם מצטרפת לשורת שאלות בלתי רלוונטיות שנשאל ע"י ב"כ המשיבות במהלך חקירתו הנגדית; כי אין מקום להורות על חשיפת מסמכים הנוגעים לתשלום מיסים שאמור היה להתבצע ע"י בעל דין אך לשם בחינת מהימנותו ומבלי שיש לעניין קשר לנושא התביעה. מכל מקום, המשיבות לא הבהירו כיצד המצאת המסמכים עשויה לסייע להוכחת טענותיהם בדבר העדר מהימנות המבקש. לפיכך אין לעניין רלוונטיות אף באשר לסוגיית מהימנות המבקש. על כן, החלטת בית משפט עלולה להוביל להכבדה ולהטרדת המבקש שלא לצורך, והיא אף עומדת בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ובניגוד להוראות נוספות שמקורן בפקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 וחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963- ועניינן הגנה על פרטיותו של האזרח. יתר על כן בהחלטת בית משפט קמא יש לטענתו משום פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכויותיו של המבקש המוקנות לו לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בייחוד כך באשר לזכותו לפרטיות ולצנעת הפרט. יוער כי בפתח טיעוניו הטעים המבקש כי בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 9.5.2010, הוא היום האחרון להגשת הבקשה, משום שפרוטוקול הדיון בגדרו ניתנה ההחלטה, נמסר לידיו אך ביום 28.4.2010.

5.        המשיבות טוענות בתגובתן כי המבקש מנוע מלהשיג עתה על החלטת בית המשפט המחוזי. שכן, אף שהדבר איננו מוצא אחיזה בתמלילי הפרוטוקול שהוקלט, בסיומו של הדיון שהתקיים ביום 25.3.2010, ובהתאם להצעת בית המשפט, הוסכם בין הצדדים, כי המשיבות תשלחנה למבקש שאלון ובו שאלות הדרושות לבירור באשר לתשלומי מיסים ששילם המבקש לטענתו ובאשר לחובותיו הנטענים, ואילו המבקש ישיב לשאלות בצירוף האסמכתאות הנדרשות. ואכן, בהתאם לאמור, ביום 31.3.2010 הפנו המשיבות שאלון אל בא כוח המבקש ואולם שאלון זה לא זכה למענה. בנסיבות האמורות ולנוכח הסכמתו המוקדמת של המבקש, מנוע עתה המבקש מלחזור בו מהסכמתו. בהקשר זה, מפנות המשיבות לעמ' 226 לפרוטוקול הדיון, מהאמור בתשובות המבקש עולה לטענתן, כי המבקש לא סתר והכחיש דבר קיום ההסכמה האמורה שהושגה בין הצדדים בהתאם להצעת בית המשפט. ומשעה שהשיב "פניתי בכדי להשיג לך את מה שהתבקשתי" - אין המבקש יכול לשוב עוד מהסכמתו. מכל מקום, לנוכח הנחיית בית המשפט בעניין השאלון הרי שההחלטה בדבר המצאת המסמכים הנדרשים ניתנה עוד ביום 25.3.2010, ומשכך, המועד להשיג עליה חלף. עוד נטען כי השתהות המבקש בהגשת בקשה זו עד ליום האחרון בו ניתן להגישה, לשיטתו, גובלת בחוסר תום לב באשר נועדה למנוע  מן המשיבות קבלת מידע מהותי טרם חקירת עדי המשיבות.

           זאת ועוד, בדיון שהתקיים ביום 8.4.2010, במהלכו כזכור ניתנה ההחלטה עליה נסובה בקשה זו, נשאל המבקש באשר למסמכים שהתחייב להמציא לדיון ("האם ומתי אי פעם שילמת מע"מ או דברים כאלה"- כלשון ב"כ המשיבות, עמ' 226, לפרוטוקול הדיון). לא זו בלבד שהמבקש ובא כוחו לא התנגדו למתן מענה לשאלות בנדון, אלא שהמבקש אף המשיך והשיב כי לכשימצאו האישורים הנדרשים ימציאם למשיבות ומעל כולן לא התכחש המבקש (או בא כוחו) להסכמה שהושגה בין הצדדים כאמור.     

           לגוף העניין נטען כי העיון במסמכים נדרש כדי לברר "האם שילם אי פעם תשלום אשר בגינו הוא יכול לטעון לנזק", וכן כדי לעמוד על אותם הנזקים הנתבעים אשר לפי הנטען נגרמו למבקש, כתוצאה מהוצאות שנבעו מפעולות המשיבות לרבות הוצאות שנבעו מתשלומי מיסים לרשויות המדינה השונות. כן נדרש העיון כדי לברר את נכונות הצהרת המבקש בדבר היותו איש עסקים העוסק בנדל"ן, וזאת לצורך בחינת מהימנות המבקש אשר נמצא כמי שנוהג לתבוע באופן סדרתי סכומי כסף נכבדים. הצגת אסמכתאות לתשלומי מיסים נדרשים יכולה ללמד אפוא על נכונות הצהרת המבקש. המבקש הצהיר בחקירתו כי כבר פנה ועשה לצורך חיפוש המסמכים הנדרשים, על כן אין בקיום החלטת בית משפט קמא משום הכבדה על המבקש. 

           המשיבות מוסיפות וטוענות כי לנוכח החלטת בית המשפט זנחו את קו חקירתם וויתרו על שאלותיהן בעניין, משום שסברו כי תשבות לשאלותיהן תמצאנה במסמכים הכתובים עם המצאתם לעיונן. על כן, ביטול החלטת בית משפט קמא צפוי לפגוע בזכויותיהן הדיוניות. 

           כן נטען, כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה באשר לקביעת בית משפט קמא בנוגע לרלוונטיות הראיות.

6.      בא כח המבקש בקש להבהיר בתגובתו לתשובת המשיבות, כי מעולם לא נתן הסכמתו להמצאת המסמכים שבמוקד המחלוקת. לטענות המשיבות בעניין זה "אין כל שחר", כלשונו. כן הדגיש, כי בניגוד לנטען, בית משפט קמא לא 'המליץ' על שליחת השאלון ומענה לו, אלא הביע תמיהתו מכך שהמשיבות לא פעלו באופן זה עוד במסגרת ההליכים המקדמיים בהליך. ומכל מקום, בשלב בו החלו להשמע הוכחות בתיק והחלה חקירת המבקש, אין עוד מקום להיענות לדרישה למתן תשובות לשאלון ולהמצאת מסמכים. גם הסכמת המבקש במהלך חקירתו הנגדית לפעול לאיתור המסמכים, לאו הסכמה היא. שכן, אין זה מן הראוי להגיע להסכמות מעין אלו עם עד בהיותו על דוכן העדים, הגם שבבעל דין עסקינן. מה גם, שעיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי המבקש נסה תחילה להמנע מלענות על השאלות הנוגעות לתשלומי המיסים, ורק משלא זכה להגנת בית המשפט בעניין זה, נאלץ להשיב כפי שהשיב. על כן, לא ניתן לראות בו כמי שהסכים והתחייב למסור את המסמכים הנדרשים.  כן נטען כי נוסח הפתיח של החלטת בית המשפט, העומדת ביסוד הבקשה שלפני- "עכשיו אתה מקבל את זה כצו"- מלמד כי עובר למועד מתן החלטה זו, לא ניתנה כל החלטה קודמת המורה על המצאת  אישורי תשלום מיסים ומשכך, ברי, כי לא היה מקום להשיג על כך במועד מוקדם יותר.

דיון והכרעה

7.      החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל.

8.        בפתח הדברים, יאמר, כי הסכמת הצדדים הנטענת  בעניין המצאת המסמכים איננה עולה באופן ברור מפרוטוקול הדיון, ואף לא נלמדת מנוסח החלטת בית משפט קמא. אדרבא, העדר התייחסות מפורשת של בית המשפט להסכמת הצדדים תומכת במסקנה כי זו לא הושגה.

9.        יצוין, כי הצדדים שניהם לא טענו למסגרת הדיונית בגדרה ניתנה ההחלטה, האם בהליך לגילוי ועיון במסמכים עסקינן (תקנות 112-120 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)) או שמא ניתן הצו בגדר סמכותו של בית המשפט לזמן עדים ולצוות על גילויים של מסמכים לבקשת בעל דין (תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי). נראה כי החלופה השניה היא הנכונה.