העליון קיצר עונשו של נאשם בנהיגה בזמן פסילה ובשכרות ביום אחד בלבד - פסקדין

השופט ח' מלצר:

1.            לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי) מתאריך 13.02.2013 ב-ת"פ 39807-03-12, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ויום אחד, מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע), ופסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 4 שנים.

2.            על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 16.03.2012 נהג המערער, אשר רישיון הנהיגה שלו נפסל בשנת 2006, ברכב מסוג פיאט (להלן: הרכב) ברחוב בבית שמש, כאשר עובר לנסיעה עישן המערער סם מסוכן מסוג חשיש. בנסיבות אלה, נסעה אחר רכב המערער ניידת משטרה, וסימנה למערער לעצור. המערער לא ציית לסימון, וניסה להמלט מהניידת בנסיעה, תוך שהוא חוצה פס הפרדה רצוף וצמתים ב-"אור אדום", ותוך שהוא מסכן רכבים אחרים בכביש וגורם להם לסטות מנתיב נסיעתם. בהמשך לכך, איבד המערער שליטה על הרכב ופגע בתמרור, ואז ירד מן הרכב והחל בבריחה רגלית, עד אשר נעצר על ידי שוטר. בחיפוש שערך השוטר על המערער התגלה חומר החשוד כסם מסוכן מסוג חשיש.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המערער בעבירות הבאות: מעשה פזיזות ורשלנות (עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין), נהיגה בשכרות (עבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה), והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי (עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973).

3.            בתאריך 11.07.2012 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, לפיו כתב האישום שהוגש כנגד המערער יתוקן (כך שנוסחו יהיה כמפורט בפיסקה 2 שלעיל), ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ויופנה לתסקיר מטעם שירות המבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה ביחס לעונש. באותו מעמד הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו.

4.            בתאריך 22.11.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער. בגדרי התסקיר, פירט שירות המבחן את נסיבות חייו הקשות של המערער, לרבות היותו אב חד-הורי, אשר מטפל ומפרנס את בתו ואת הוריו. בסופו של התסקיר ציין שירות המבחן כי התרשמותו מן המערער היתה חיובית למדי, ולפיכך המליץ שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר בפועל, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

5.            בתאריך 25.11.2012, לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן, נערך דיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, ובו טענו הצדדים לעניין העונש. בסיום הדיון, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"מבלי שיהא בכך משום הבעת דעה לגבי העונש הראוי לנאשם [המערער כאן - ח"מ], אני מורה לממונה על עבודות השירות להכין חוות דעת בעניינו".

בהתאם להחלטה הנ"ל, זימן הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה) את המערער לראיון, אשר היה אמור להתקיים בתאריך 30.12.2012. המערער לא התייצב לראיון במועד הנ"ל.

בתאריך 07.01.2013 ביקש בא-כח המערער מבית המשפט המחוזי הנכבד להורות לממונה לזמן את המערער לראיון במועד חדש. לטענת בא-כח המערער, הוא עצמו אמנם קיבל את הזימון, אך בשל נסיבות אישיות לא הודיע על כך למערער, שמצידו לא התייצב לראיון מנסיבות שאינן באחריותו. בתאריך 08.01.2013 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, והורה לממונה לזמן את המערער לראיון במועד חדש, אשר נקבע לתאריך 06.02.2013. גם ראיון זה לא התקיים.

6.            בתאריך 07.02.2013 הגיש הממונה את חוות דעתו, ובגדרה ציין, בין היתר, כדלקמן:

"המועמד [המערער - ח"מ] הוזמן לראיון מיון בשני מועדים שונים. הנ"ל לא התייצב ואף לא עדכן בדבר אי הגעתו... התרשמותי הינה כי מדובר במועמד חסר מוטיבציה להשתלב במסגרת זאת, אינו יוזם קשר, אינו מקבל מרות וסמכות החוק. לאור האמור, אין באפשרותי להמליץ על השמתו של המועמד במסגרת עבודות השירות".

7.            בדיון שהתקיים בתאריך 13.02.2013 טען בא-כח המערער כי הוא "מופתע", כלשונו, מתוכן חוות הדעת של הממונה, שכן משיחה שערך עם המערער התברר לו שהמערער אכן התייצב לראיון במועד ובמקום שנקבע, אך המערער מסר כי: "היתה בעיה ששלחו את כל מי שהיה שם הביתה". בהתאם, ביקש בא-כח המערער מבית המשפט המחוזי הנכבד ליתן למערער הזדמנות נוספת, שלישית במספר, להתייצב לראיון בפני הממונה.

בהחלטתו מאותו יום דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, וקבע כדלקמן:

"אני סבורה כי יש לראות בחווה"ד של הממונה מיום 7.2.2013 סוף פסוק לענין נסיונות השיבוץ של הנאשם [המערער כאן - ח"מ] בעבודות שירות, וגזר הדין יינתן על יסוד חוות הדעת השלילית שהונחה לפני בית המשפט".

8.            בתאריך 13.02.2013 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע תחילה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שביצע המערער נע בין 5 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר, לצד פסילת רישיון נהיגה וקנס.

לאחר מכן, נדרש בית המשפט המחוזי הנכבד למכלול נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות לאמור בתסקיר שירות המבחן, וכן עמד על נסיבות ביצוע העבירות, בהן הורשע המערער. בהקשר לשאלת ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"מאחר שסברתי כי אין לחסום לפני הנאשם [המערער כאן - ח"מ] את האפשרות לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, הוא הופנה לממונה על עבודות השירות לשם קבלת חוות דעת. דא עקא, הנאשם לא התייצב לראיון לאחר שניתנו לו שתי הזדמנויות לעשות כן. הממונה על עבודות השירות התרשם כי מדובר במועמד חסר מוטיבציה ולא המליץ על השמתו במסגרת עבודות שירות. בנסיבות אלה, יש לראות את הנאשם כמי שאינו מתאים לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות".