העליון קבע: למרות הגישה המקלה, קטינות אינה מהווה חסינות ממעצר

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) שניתנה ביום 8.5.2011 במ"ת 39572-04-11, בה הוארך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

רקע עובדתי

1.             לפי עובדות כתב האישום, ביום 23.4.2011 סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר הגיע העורר יחד עם חבר שזהותו אינה ידועה למועדון בעיר מגוריו, שם פגש במתלונן ובחבריו. בין העורר לבין המתלונן וחבריו התגלע ריב במסגרתו הכה העורר את המתלונן באמצעות קרש. ביום המחרת, שהו המתלונן וחבריו במדשאה בעיר מגוריו של העורר, כאשר למקום הגיע אחיו של העורר שהטיח במתלונן כי "זלזל" באחיו, קילל אותו והכה אותו באמצעות אבן. בעקבות כך רדפו המתלונן וחבריו אחרי אחיו של העורר, ולאחר שנתפס על ידם ביקש את סליחתו של המתלונן ובה בעת התריס לעברו כי "הסיפור לא ייגמר". ואכן, כעבור כ-10 דקות חזר אחיו של העורר יחד עם העורר עצמו כשהם מצוידים בסכינים, ובינם לבין המתלונן וחבריו התגלע ריב נוסף, במהלכו דקר אחיו של העורר את המתלונן בבית החזה ואילו העורר דקר את אחד מחבריו של המתלונן (להלן: המתלונן השני), בידו. כתוצאה ממעשים אלו נגרמה למתלונן פגיעה בריאה שהצריכה החדרת נקז לחזהו ולמתלונן השני נגרם חתך בחלק הדורסלי של המרפק שהצריך תפירה של ארבעה תפרים.

2.             ביום 29.4.2011 הוגש נגד העורר ואחיו כתב אישום, שייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333, בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) ובצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כן הואשם העורר בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, נוכח העובדה כי הגעתו למועדון הנ"ל בשעה 03:00 לפנות בוקר היוותה הפרה של תנאי מעצר הבית שנקבעו לו בהחלטתו של בית המשפט לנוער ברחובות מיום 11.4.2011. 

הליכי המעצר

3.             בסמוך להגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר ואת אחיו עד תום ההליכים נגדם. בבקשה טענה המשיבה כי כנגד העורר ואחיו קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ובהן: הודעות המתלונן וחבריו, עדות עד ראייה, תוצאות מסדרי זיהוי שנערכו לעד הראייה ועימות שנערך בין חברו של המתלונן לבין אחיו של העורר.

4.             עוד נטען בבקשת המעצר עד תום ההליכים כי המסוכנות הגלומה במעשיהם של העורר ואחיו מקימה נגדם את עילות המעצר הסטטוטוריות הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, וביחס לעורר אף קמה עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) בשל החשש לשיבוש מהלכי משפט והתחמקות מההליך המשפטי. כן נטען כנגד העורר כי הוא נעדר מורא מהחוק, ומבצע את המעשים בגינם הוא עומד לדין בזמן שתלויים ועומדים נגדו שלושה כתבי אישום נוספים ותוך הפרת תנאי מעצר הבית בהם הוא שוהה, אותם הוא מפר באופן עקבי.

5.             בא כוחו של העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כלפי מרשו בעבירה של הפרת הוראה חוקית, אך טען כי לא קיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לביצוע הדקירה. 

6.             בית המשפט המחוזי לנוער, לאחר ששמע את הצדדים ועיין בראיות התביעה קבע כי קיימות ביחס לעורר ראיות לכאורה אף בנוגע לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בשל היות העורר קטין הוזמן תסקיר שירות המבחן לנוער.

7.             בתסקיר שירות המבחן לנוער תואר תפקודו של העורר בפנימייה בה שהה, אשר ידע מורדות ועליות, עד אשר הוחלט להרחיקו ממסגרת זו נוכח הרושם כי הוא "זקוק למסגרת קטנה ומכילה יותר, בעלת אופי טיפולי יותר". לאחר מכן השתלב העורר בבית ספר אחר, עמד בכלליו וזכה לשבחים מצד הצוות החינוכי של בית הספר. ואולם, ככל שהתארך הליך מעצר הבית הקודם התקשה העורר להקפיד על התנאים המגבילים.

8.             שירות המבחן לנוער תיאר את הקשר עם העורר, שהופנה אליו לראשונה בתיק קודם בו יוחסה לעורר עבירת אלימות. במסגרת הקשר הקודם היה שיתוף הפעולה של העורר חלקי ובסופו של דבר נותק הקשר. לעומת זאת, בתיק הנוכחי גילה העורר נכונות מחודשת לקיים קשר עם שירות המבחן לנוער ומוטיבציה גבוהה לשיקום חייו ובניית מסלול חיים נורמטיבי.

9.             לאור האמור המליץ שירות המבחן לנוער לאפשר לעורר להגיע לראיון היכרות בהוסטל "שיטה", אשר יהווה חלופת מעצר הולמת עבורו.

10.          המשיבה התנגדה לשחרור העורר לחלופת מעצר תהא אשר תהא, וזאת נוכח העבירות שביצע בתיק הנוכחי ונוכח התנהגותו הכוללת וכתבי האישום התלויים ועומדים נגדו. בפרט התנגדה המשיבה לשליחתו של העורר לראיון הקבלה בהוסטל "שיטה" וטענה כי מדובר בהוסטל פתוח שאינו יכול לתת מענה למסוכנות הנשקפת מהעורר. 

החלטת בית המשפט המחוזי

11.          בית המשפט המחוזי לנוער קבע כי העורר, ששם את הוראות בית המשפט ללעג ולקלס ומפר פעם אחר פעם את צווי בית המשפט, אינו יכול להיות חסין מפני מעצר. בית המשפט הדגיש את ההכרח לשמור על שלום הציבור מפני העורר, שביצע, לכאורה, עבירת אלימות קשה, כאשר הוא מצויד בכלי נשק קר, עת הוא אמור לשהות במעצר בית בגין עבירות רכוש והפרה של תנאי מעצר בית.

12.          בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי העורר אינו יכול ליהנות עוד מאמונו של בית המשפט ומשכך אין מנוס מלהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

           מכאן הערר שלפניי.

נימוקי הערר

13.          העורר טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי כהן - כי שגה בית המשפט המחוזי לנוער בדחייתו את חלופת המעצר, בהוסטל "שיטה", שהציע שירות המבחן לנוער. לטענת העורר, חלופת המעצר בהוסטל "שיטה" הולמת וראויה עבורו נוכח היותה חלופה מוסדית בתנאים מגבילים ובפיקוח, הנמצאת בדרום הארץ, הרחק ממקום מגוריו ועם זאת מרחק קצר מתחנת משטרה. עוד טוען העורר כי ייתכן שניתן היה למצוא לו חלופת מעצר נוספת במסגרת של "חסות נוער", בתנאים מגבילים ובפיקוח צמוד, ומן הראוי היה למצות גם חלופה זו. לפיכך, עותר העורר להורות על שליחתו לראיון קבלה בהוסטל "שיטה" ועל קבלת תסקיר מעצר משלים בעניינו.