העליון נרתם למלחמה באלימות תחת השפעת אלכוהול- שנת מאסר נוספת לאדם שתקף נכה - פסקדין

השופט ס' ג'ובראן:

          לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.8.2009 בת"פ 40241/08 (כבוד השופט ג' נויטל).

          המשיב הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש נגדו ונגד שני נאשמים נוספים, בעבירות של חבלה חמורה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 יחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום תום פול הוא פליט מבורמה המטפל בכאמל פהר שהינו נכה ברגלו ומתגורר עימו בבנין נטוש בתל אביב (להלן: המתלוננים). ביום 29.10.2008 ישב המשיב יחד עם המתלוננים ואחרים בפארק בתל אביב ושתה משקאות אלכוהוליים לשוכרה. לאחר מכן התגלע ויכוח בין המשיב למתלוננים בקשר לאלכוהול, ובמהלכו התקוטטו, והמשיב נחבל בפניו. כרבע שעה לאחר מכן הגיעו הנאשמים לבנין הנטוש שבו שהו באותה עת המתלוננים, כשהמשיב מצויד בקרש עץ בכוונה לתקוף את המתלוננים. הנאשמים תקפו את פול באגרופיהם בפניו ובכל חלקי גופו, וכן המשיב ונאשם נוסף חבטו בו באמצעות הקרש שהחזיקו בידם. המשיב הכה את כאמל באגרופיו ובכל חלקי גופו, וכן חבט ברגלו הבריאה ובראשו באמצעות הקרש שהחזיק בידו, והמשיך להכות אותו באמצעות אגרופיו עד שאיבד את הכרתו. כתוצאה מהתקיפה החמורה נפצע פול ונגרמו לו שתי שריטות ארוכות ביד ימין סמוך לכתף, שריטה ארוכה במותן שמאל, מכה בעין ימין וחתך בשפה התחתונה, ולכאמל נגרמו חבלות חמורות באופן שאיבד את עינו השמאלית, נגרמו לו המטומות בארובות העינים, שברים בצלעות ובראש, והוא הובהל לבית החולים במצב קשה כשהוא מחוסר הכרה ונותח סדרת ניתוחים בדחיפות. בעת הגשת כתב האישום (המקורי) כאמל היה מצוי בתרדמת בבית החולים.   

           ביום 18.8.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המשיב 28 חודשי מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו ; 22 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 14,000 ש"ח למתלונן כאמל פהר, ופיצוי בסך של 1,000 ש"ח למתלונן תום פול. בגזר דינו פירט בית המשפט המחוזי את השיקולים לחומרה שיש להביא בחשבון במקרה דנן וביניהם חומרת העבירות; נסיבות ביצוען המלמדות על החומרה היתירה שבהתנהגות המשיב אשר תקף באכזריות את המתלוננים באמצעות קרש, כשאחד מהמתלוננים הינו נכה, וזאת לאחר שכבר נגמר הויכוח בינו לבינם; התוצאות החמורות של המעשה, וביחוד הפגיעה בכאמל פהר אשר איבד את עינו השמאלית, הובהל מחוסר הכרה לבית חולים במצב קשה ונותח סדרת ניתוחים בדחיפות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בעת הגשת כתב האישום המקורי כאמל היה מורדם ומונשם בבית החולים; כמו כן תסקיר שירות המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית בעניינו של המשיב. מהתסקיר עולה כי הוא שותה אלכוהול באופן התמכרותי. על רקע התמכרותו זו הוא הסביר את מעורבותו באירוע נשוא כתב האישום. התרשמות שירות המבחן הינה כי המשיב הינו אדם קונקרטי, דל, המנהל אורח חיים בעייתי ולא יציב במישור התעסוקתי והמשפחתי, ומכור לאלכוהול. הוא אינו מודע לבעייתיות שבמצבו מבחינת התמכרות ואלימות, הוא לא מגלה הבנה באשר לחומרת התנהגותו האלימה והשלכותיה, ואיננו מבטא רצון להיעזר בטיפול על מנת לשנות את דפוסיו הבעייתיים, על כן במצב דברים זה לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו. לצד השיקולים לחומרה פרס בית המשפט המחוזי את השיקולים לקולה במקרה הנדון וביניהם הודייתו של המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן; עברו הפלילי הנקי; מצבו הבריאותי ונסיבותיו האישיות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בדיון בעניינו הביע המשיב צער על מעשיו. באיזון בין כלל השיקולים הושתו עליו העונשים, כפי שפורטו לעיל. 

מכאן הערעור שבפנינו.

המערערת טוענת כי העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת המעשים, ואת האינטרס הציבורי הרב הגלום בענישה משמעותית ומרתיעה כנגד מי שנוקט באלימות קשה ואכזרית, וזאת בייחוד כאשר אחד מקורבנות מעשיו האלימים הוא אדם נכה. כמו כן, היא טוענת כי העונש שהוטל עליו אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה שהותוותה על ידי בית משפט זה. יתר על כן, לטענתה לאור נסיבותיו של מקרה זה ומעורבותו הדומיננטית של המשיב במעשי התקיפה ראוי לתת משקל יתר לפן ההרתעתי ולאינטרס הציבורי, וזאת בייחוד גם לאור תסקיר שירות המבחן ודברי המשיב בפני השוטרים, אשר העמידו אותו על התוצאות הקשות של מעשיו והוא אמר שלא אכפת לו שאחד המתלוננים ימות, כפי שצוטט בגזר הדין.

בא כוח המשיב סומך ידיו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי גזר הדין מאזן כראוי בין השיקולים לחומרה ובין השיקולים לקולה, ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש. עוד הוא טען כי המשיב הפנים את הפסול שבמעשיו הודה בביצוע המיוחס לו ואף השלים עם העונש הקשה שהוטל עליו והראיה שהוא אינו מערער על גזר הדין, שגזר עליו מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, והחמיר עימו באופן משמעותי מהעונש שהוטל על נאשם אחר בפרשה.

במהלך הדיון שנערך בפנינו טען בא כוח המשיב כי גם לאור ההחמרה במצבו הבריאותי של המשיב אין מקום להתערב בעונש שנגזר עליו. על כן, ומכיוון שלא הוצגו בפנינו נתונים עדכניים בדבר מצבו הרפואי, החלטנו כי המערערת תגיש הודעה מעדכנת מטעמה בנושא זה, כולל תיעוד רפואי עדכני מאת הגורמים הרפואיים המוסמכים בעניינו של המשיב. עוד תציין המערערת בהודעתה הנ"ל, האם לאור מצבו הרפואי של המשיב עומדת היא על הערעור או מבקשת היא לחזור בה ממנו. בהמשך הודיעה המערערת כי מבדיקות רפואיות שבוצעו למשיב עולה שלא חל כל שינוי לרעה במצבו והיא אינה רואה סיבה לשנות את עמדתה ועל כן היא עומדת על קבלת הערעור לגופו. בהמשך בא כוח המשיב ביקש כי נמתין עם הכרעתנו עד שנקבל תוצאות בדיקה נירולוגית עדכנית בדבר מצבו של המשיב. ביום 21.4.2010 קיבלנו את בקשתו, וביום 18.7.2010 הודיעה לנו המערערת כי בדיקותיו של המשיב נמצאו תקינות, ויתכן שהוא סובל מכאבי ראש בגלל מתח קל, כמו כן בכל הנוגע למחלה הקשה ממנו הוא סובל לא ניתנו המלצות חדשות, הוא מקבל טיפול תרופתי קבוע, ובבדיקות אחרונות יש שיפור מסוים במצבו. על כן המסקנה העולה בדבר מצבו הבריאותי שהוא יציב ותקין, ולשמחת כולם אין כל החמרה במצבו. לאור זאת, מבקשת המערערת כי נכריע בערעורה על קולת העונש. בתגובה להודעת המערערת ציין שב והדגיש בא כוח המשיב את השיקולים לקולה במקרה דנן.

אכן הגיעה העת להכריע.

           נציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן ידועה ההלכה כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אולם אנו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש שכן קיימת סטייה ממדיניות הענישה הראויה במקרה הנדון.

         בית המשפט המחוזי הביא בחשבון בגזר דינו המפורט את מגוון השיקולים הרלבנטיים, אך לטעמנו הוא לא איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע ותוצאותיו הקשות והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב העונש שהוטל על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו. אין חולק כי העבירות אותן ביצע הינן חמורות ביותר. בפרץ אלימות תחת השפעת אלכוהול לקח המשיב לידיו קרש ותקף באכזריות את שני המתלוננים, אשר אחד מהם הוא נכה חסר ישע שהוכה על ידי המשיב וחבריו ללא רחמים, עד שאיבד את הכרתו ונגרמו לו פגיעות קשות, לרבות אובדן עינו. אל מול אלימות מעוררת סלידה שכזו יש להגיב ביד קשה ביותר. תופעה נוראה זו של אלימות קשה וחסרת רחמים אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה. האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. "חברתנו הפכה להיות חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים" (ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם, 7.2.2005)), שישקפו ערכים של תגמול והרתעה, "והכל מתוך ידיעה שענישה בלבד, ואפילו ענישה חמורה, תהווה תרומה חלקית בלבד למאבק בנגע הסכינאות" (ע"פ 3251/05 מלול נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2007)) על כן המגמה של בית משפט זה הינה ברורה ועקבית - במקרי  אלימות בהם ישנו שימוש בסכין או בכל נשק קר אחר יש להטיל ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח (ראו ע"פ 6260/05 חדרה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.2.2006); ע"פ 8597/07 זועבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.1.2008)). "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009)).

         בנוסף, במקרה דנן, חשוב לחזור להדגיש את הסכנה הרבה הטמונה בשתיית משקאות אלכוהוליים לשוכרה. כפי שראינו לצערנו בלא מעט מקרים האלכוהול מהווה קרקע פורייה לביצוען של עבירות חמורות ביותר. במקרה זה הויכוח בין המשיב למתלוננים היה בקשר לאלכוהול ומעשיו הקשים של המשיב נעשו כאשר היה תחת השפעת משקאות אלכוהוליים. אכן פרשה זו עמוסה באדי אלכוהול והתיק מעורר שוב נושא כאוב, שבית משפט זה נתקל בו, כאמור, לעתים לא רחוקות של ביצוע עבירות תחת השפעת אלכוהול. על כל הרשויות להיאבק בתופעה קשה זו. עמד על כך חברי השופט א' רובינשטיין בע"פ 10898/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.4.2010):

"לא אחת אנשים מן היישוב - שהם כאלה על כל פנים עד לאירוע עבירה - משתכרים באופן קשה ומגיעים לכלל עבירות קשות. המשמעות היא הצורך להיאבק במארת האלכוהול, פח יקוש ל'שותים עצמם לפשע', לעתים אף 'שותים עצמם למוות' - שלהם או של אחרים (כגון בהנפת סכין או בנהיגה מופקרת). הממשלה והכנסת נדרשות לכך: הממשלה - בהחלטה מיום 15.11.09 - קיבלה 'תכנית לצמצום הצריכה המופרזת של אלכוהול ולצמצום נזקיו'. על פי התכנית, אמורים להינקט אמצעים שונים, חקיקתיים הסברתיים ומניעתיים. בכנסת ישנן מספר יוזמות חקיקה להגבלת פרסום אלכוהול, להעלאת המיסוי על מוצריו ועוד. הדברים מובאים כאן כדי להעמיד על תחושת הדחיפות שיש בנושא. ואכן, גם על בתי המשפט לתרום תרומתם למאבק זה באלכוהול הגוזל נפשות, וזאת בענישה הפלילית. האלכוהול כמותו כסם, ולא בכדי הוסיפה הרשות הלאומית למלחמה בסמים לשמה את האלכוהול. תיק זה מדגים את העוצמה הקשה שבצריכת אלכוהול מופרזת, ואת תוצאותיה הקשות, על הטראומה שחוותה המתלוננת, וגם הבור שכרו לעצמם המערערים במה שהחל כאירוע משמח והיה לתוגה".

           כאמור במקרה הנדון ועל אף השיקולים לקולה, כגון עברו הפלילי הנקי של המשיב ומצבו הבריאותי, יש לתת בכורה לאינטרס הציבורי וזאת לאור האלימות החמורה בה נקט כנגד המתלוננים, שאחד מהם הוא כאמור נכה חסר ישע, אשר איבד את עינו כתוצאה ממעשי המשיב. על כן יש מקום לשנות את האיזון שערך בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לעונש המאסר, ונאמנים לדרכה של ערכאת ערעור שאינה נוהגת למצות את הדין בערעור על קולת העונש (ראו ע"פ 304/85 תורג'מאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 74, 77 (1985)) החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שאנו מוסיפים 12 חודשי מאסר נוספים לעונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב, כך שסך הכול ירצה המשיב 40 חודשי מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו, כפי שפורט בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

           כולנו תקוה כי המשיב יפנים את הפסול שבמעשיו, וכי לאחר שחרורו הוא ינסה לפתוח דף חדש כאזרח שומר חוק המכבד את הזולת, את שלמות גופו ואת חייו.

           ניתן היום, כ"ג באב התש"ע (3.8.2010).