העליון החזיר את הדיון בעניין הסדרי הראייה לבית המשפט לענייני משפחה

           בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' שוחט) אשר דחה את בקשת המבקשת ליתן לה רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ת' סנונית פורר), אשר דחה בקשה לבטל סעד זמני הקובע הסדרי ראייה זמניים הנוגעים לבנותיהן הקטינות של המבקשת והמשיבה.

תמצית העובדות וההליכים

1. המבקשת והמשיבה הכירו בשנת 2006 והיו לבנות זוג. בשנת 2008 רכשו השתיים יחדיו דירה משותפת, ובשנת 2010 אימצו שם משפחה משותף לשתיהן. במרוצת השנים החלו השתיים בטיפולי פוריות כשהן משתמשות בתורם זרע אנונימי משותף, ובקיץ 2010 נולדה לכל אחת מהן – בהפרש של שלושה שבועות זו מזו – בת ביולוגית: ביתהּ הביולוגית של המשיבה שתכונה להלן א'; וביתהּ הביולוגית של המבקשת שתכונה להלן ב'. הקטינות, החולקות גם קשר גנטי, חיו יחד עם אימותיהן תחת קורת גג אחת וגדלו כאחיות זו לזו, וזאת עד שבמחצית השנייה של שנת 2012 עזבו המבקשת וביתהּ הביולוגית ב' את הדירה המשותפת.

2. ביום 18.10.2012 הגישו המשיבה וביתה הביולוגית א' תביעה למשמורת משותפת ולהסדרי ראייה, שבמסגרתה עתרה המשיבה לכך שיינתן צו למשמורת משותפת על הקטינה ב' ושייקבעו הסדרי ראייה בין הקטינות. בצד זאת הוגשה גם בקשה לקביעת הסדרי ראייה. ביום 6.11.2012 נערך בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב דיון בבקשה. בסופו של דיון, שהתקיים במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה, שלפיהן יתקיימו הסדרי ראיה בימים שני ורביעי במקומות שפורטו בהחלטה; יתקיים מפגש נוסף ביום שבת במקום שיוסכם על ידי הצדדים; בית המשפט ימנה מומחה מתאים; והצדדים יופנו ליחידת הסיוע.

3. בחודש דצמבר 2012, במסגרת דיון קדם משפט, הודיעה באת כוחה של המבקשת כי היא חוזרת בה מכל הסכמה שנתנה. בקשה מנומקת לביטול הסעד הזמני שהגישה המבקשת, שנשענה בעיקרה על טענות הנוגעות לאופן ייצוגה בידי באת כוחה הקודמת ולהיעדר סמכות של בית המשפט ליתן את הסעד שנתן, נדחתה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ת' סנונית פורר) מיום 24.1.2013, שבה נקבע כי יש לאפשר קשר בין הקטינות כל עוד לא הוחלט על ניתוקו. ביום 2.2.2014 הגישה המבקשת בקשה נוספת לביטול הסעד הזמני, וזאת בטענה שהסעד הזמני הפך להסדר ארוך טווח הנמשך למעלה משנה, ועל כן ראוי לבחון את התאמתו; ובשל כך שחל שינוי נסיבות מהותי שמקורו ב"סבל הנורא שגורמים המפגשים לבנות והפגיעה האנושה בטובתן". ביום 1.3.2014 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה. נקבע כי נוכח גילן של הקטינות, ניתוק הצדדים והקטינות אלה מאלה "יביא למעשה לתוצאה הסופית שאותה מבקשת המבקשת מראשיתם של ההליכים, וספק כיצד ניתן יהיה בסופו של יום לחדש את ההסדרים לו יימצא כי יש לעשות זאת". הוסף כי הטענה לפגיעה בקטינות היא שעומדת בליבה של המחלוקת בין הצדדים, ובנסיבות העניין יש למצות את ההליך לפני שייערך שינוי נוסף במצבן של הקטינות. המבקשת לא השלימה עם החלטה זו, והגישה בקשת רשות לערער עליה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 12.6.2014 דחה בית המשפט (כב' השופט ש' שוחט) את הבקשה, לאחר שנקבע כי לא הובאו ראיות ואסמכתאות לכך שנגרמים לקטינות נזקים.