העליון הורה לאזרחית אוקראינה לצאת את הארץ - לא הוכיחה זכאותה מכח חוק השבות - פסקדין

השופט י' עמית:

           עניינה של העתירה שבפנינו בשאלה אם זכאית העותרת לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק השבות).

עיקרי העובדות והשתלשלות האירועים

1.        העותרת היא אזרחית אוקראינה, ילידת שנת 1973, אשר נישאה לאזרח ישראלי בשם אברהם עבו ביום 20.12.1996 בטקס אזרחי באוקראינה. ביום 22.2.1998 נכנסה העותרת לישראל וביום 16.8.1999 ניתן לעותרת מעמד ארעי בישראל מסוג א/5 בתוקף עד ליום 16.8.2000.

           נישואי בני הזוג לא עלו יפה וכבר ביום 2.11.2000 הודיע עורך דין המייצג את העותרת ובעלה במכתב למשיב 2 (להלן: שר הפנים או המשיב) כי השניים החליטו להיפרד אך הם מבקשים כי יתאפשר לעותרת להמשיך להתגורר בישראל. בהמשך, התקבל במהלך שנת 2001 במשרדי המשיב מכתב נוסף בו מודיעים בני הזוג על החלטתם להיפרד, אך מבקשים כי תינתן אזרחות ישראלית לעותרת. כעבור זמן, התקבל מכתב בכתב ידו של מר עבו, ובו נטען כי המכתבים הקודמים לא נשלחו על דעתו, אלא לבקשת אמו המנסה להפריד בין בני הזוג. מכל מקום, בני הזוג פתחו בהליכי גירושין והתגרשו סופית בהסכמה ביום 2.1.2003 על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. 

           ביני לביני, העותרת פנתה ביום 10.6.2002 לבתי הדין המיוחדים לגיור בבקשה לעבור הליך גיור. בטופס הבקשה נכתב כי ברצונה של העותרת "לקשור את עתידי עם ישראל ועם הדת היהודית. היהדות הינה הדת האמיתית הקרובה לאלוקים". מאחר שהעותרת אינה אזרחית ישראלית ולא תושבת קבע - ובעת הגשת הבקשה אף שהתה בישראל שלא כדין - הופנתה העותרת לועדת חריגים שדחתה את הבקשה בהחלטתה מיום 11.7.2002.

           בחלוף כמעט ארבע שנים, במהלכן שהתה העותרת שלא כדין בישראל, פנתה העותרת ביום 2.3.2006 למשיב בבקשה כי תוענק לה אזרחות ישראלית או לחלופין אשרת שהייה בישראל, על מנת לאפשר לה לעבור הליכי גיור (אציין כי במכתבה כותבת העותרת כי  בא כוחה, עו"ד נביאי, ניסה לשכנע את מנהל האולפן לקבל אותה לגיור אך נענה בשלילה. עו"ד נביאי הוא מי שבשנת 2001 כתב למשיב כי בני הזוג נמצאים בהליכי פירוד, ואזכיר כי במכתבו של הבעל, נטען כי המכתבים נשלחו לבקשת אמו ושלא על דעת בני הזוג). גם בקשתה זו של העותרת נדחתה, ונאמר לה כי עליה לצאת ממדינת ישראל עד ליום 12.8.2006. ערעורה של העותרת למשרד הפנים נדחה בהחלטה מיום 14.8.2006, מהטעם כי מדיניות המשרד היא כי במקרים של פקיעת קשר הנישואין במהלך תקופת ההסדר המדורג ובטרם ניתן לזר מעמד של תושב קבע, לא תוארך אשרת השהייה של הזר. העותרת נדרשה אפוא לצאת מישראל. 

2.        העותרת הגישה ביום 15.10.2006 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, במסגרתה ביקשה כי תינתן לה שהות נוספת להישאר בישראל על מנת להוכיח את זכאותה מכוח חוק השבות. הייתה זו הפעם הראשונה בה העלתה העותרת את הטענה כי היא זכאית לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות בהיותה נכדתו של יהודי. העתירה המנהלית נמחקה בהסכמה בהיעדר סמכות עניינית, ונקבע כי העותרת לא תורחק עד ליום 14.1.2007 על מנת לאפשר לה למצות ההליך בבית משפט זה.

3.        ביום 9.1.2007 הגישה העותרת את העתירה מושא דיוננו ובד בבד עתרה וקיבלה צו ארעי, האוסר על המשיבים להרחיקה מהארץ עד למתן החלטה אחרת.

           ביום 13.5.10, ולאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, נתן בית משפט זה צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע אינם מכירים בעותרת כזכאית על פי חוק השבות בהתאם למסמכים שהציגה בפניהם.

טענות הצדדים בעתירה

4.        לטענת העותרת, סבה, אבי אמה, הוא אחד בשם מארק קופצוב, יהודי שהתגורר בבלרוס, נולד בשנת 1908, גויס לצבא האדום במלחמת העולם השנייה ונהרג בקרבות. סבתה, אם אמה, שהייתה נוצריה, קיבלה אך הודעה קצרה על גורלו של בעלה ומעולם לא נגלה לה מקום קבורתו.

           לטענת העותרת, היא לא ידעה כי העובדה שהיא נכדתו של יהודי מזכה אותה לעלות לישראל מכוח חוק השבות, וזו הסיבה שלא העלתה טענה זו בשלב מוקדם יותר. לגירסתה, אך בשיחה אקראית עם בא כוחה הנוכחי, וכאשר נשאלה ביוזמתו על קורות משפחתה, סיפרה לו על כך שסבה היה יהודי, מבלי שהייתה מודעת לנפקות הגדולה שיש לכך. משנגלתה לה חשיבותה של עובדה זו, עשתה ככל שביכולתה על מנת להוכיח את הדברים. 

           העותרת פנתה לבית משפט באוקראינה על מנת לקבל פסק דין הצהרתי בדבר יהדותו של סבה מצד אמה. ביום 17.5.07 - מספר חודשים לאחר הגשת העתירה שבפנינו - נתן בית המשפט באוקראינה פסק דין הקובע כי סבה של העותרת, בשם מארק קופצוב, הינו יהודי אשר נהרג במלחמת העולם השניה.

           לאחר הגשת העתירה, העותרת הציגה בפני המשיבים אישורים נוספים המעידים, לטענתה, אודות יהדותו של סבה כלהלן:

           (-)     אישור שניתן על ידי המועצה הכפרית של צ'רניאבסקי, איזור חוטימסק, מחוז מוגיליוב בבלרוס. באישור נכתב כי על פי ספר המשק של הכפר, שרה בריסקין בת מויסיי ילידת 1886 הייתה יהודיה ונולד לה בן בשם מקר (מארק) קופצובה בן איוון, שהוא סבה הנטען של העותרת ואשר נפל במלחמת העולם השניה;

           (-)     שלושה תצהירים של אנשים מבוגרים תושבי הכפר אשר הצהירו כי אכן התגוררה בכפר שרה בריסקין שהייתה יהודיה והיה לה בן בשם מקר שנפל במלחמה;

           (-)     תעודת הלידה של אמה, ילידת שנת 1944, בה היא רשומה כבתו של מקר קופצוב בעל לאום בלרוסי, וכמי שנולדה בכפר איגנטובקה באיזור חוטימסק במחוז מוגיליוב בבלרוס;

           (-)     רישום פטירה ותעודת פטירה של שרה בריסקין, לפיהן נפטרה בשנת 1975 בגיל 88. במסמך רישום הפטירה שהונפק בשנת 2006 על ידי מחלקת מרשם האוכלוסין של מחוז מוגיילוב באזור חוטימסקי, נכתב כי רישום פטירה מס' 12 נעשה ביום 26.2.1975 "ע"ש בריסקין סורה בת מוסיי, יהודיה, נפטרה 18.2.1975 בגיל 88". לטענת העותרת השם סורה משמעו "שרה" והשם מוסיי משמעו "משה".